פואנקארה מושיט יד אל הגרמנים

לונדון. עדות לכך שנעשה נסיון חדש להגיע לשלום במכרות ניתנה אתמול, כשה׳ וינסטון צ׳רצ׳יל, שר האוצר, הכריז בבית הנבחרים כי שאלות שעות העבודה והמשכורות שבסכסוך בין אגודת בעלי המכרות ובין הועד הפועל של הכורים נכללות בתחום סמכותו של בית הדין הלאומי לבוררות.

הוא הביע תקוה שיושג בקרוב הסדר בונה ושתינתן פקודה לחזרה כללית אל העבודה. באותו יום עצמו נועד ה׳ קוק, מזכיר התאחדות הכורים, עם ה׳ צ׳רצ׳יל, ועובדה זו נחשבת שם לסימן טוב.

לאחר הצהרים נתכנסה ועידת צירי הכורים לדון בהצעת בית הדין הלאומי לבוררות כאמצעי להשבת השלום, ונשמעו בה נאומים חריפים אחדים. ולא בכדי: שביתת הכורים נמשכת מאביב, וכל הצעה למסור את שאלת השעות והמשכורות לידי בית דין נדחתה עד כה בלא דיון. הגליון של אתמול הביא את חידושן של תקנות שעת החירום בלונדון, והידיעה של היום היא הצעד הראשון בכיוון ההפוך; אין אנו יודעים אם יילך בו.

ג׳ניבה. ה׳ דה ז׳ובנל הכריז לפני בא כוחו של העתון ״ליברטה״ כי ה׳ נאנסן ביקש להרחיב את זכויותיהם של הפונים בבקשות כדי ללחוץ על המדינות שיש להן מנדטים, ולדעתו ״זהו דבר שאינו עולה על הדעת כלל״.

והוא הוסיף דברים שראוי לקוראינו לשמעם: ״אני יודע מה זו פטיציה, בהיותי נציב שלחתי כמה פטיציות לממשלה שתמסור אותן לחבר הלאומים. היה זמן שהאמנתי בפטיציות, אבל נוכחתי שאותם השמות עצמם חתומים על פטיציות המתנגדות לפעמים זו לזו״. לדבריו נתאכזבו אלה שבאו בפטיציה בדבר הפרדת חלב מסוריה מן הבחירות שנערכו שם, שהוכיחו כי התושבים הם בעד האיחוד. וסיומו: ״כדי להיות חבר בועדת המנדטים צריך לדעת הכל ולהכיר את כל הארצות בעולם. אני דורש יותר חופש לממשלות המנדט״.

ובאותו יום עצמו מגיעה מלונדון ידיעה המשלימה את התמונה. סופר עתון בריטי בג׳ניבה מודיע כי מחאתה של חבש על ההסכם האנגלי-האיטלקי נשמרת בארכיון של חבר הלאומים, על אף שמדינות אחדות רצו לעורר את השאלה ולתמוך בה, ובכך נדחה פתרונה לזמן בלתי מוגבל. הנה שני צדדיו של אותו מנגנון: מדינה חברה מוחה נגד הסכם שכרתו שתי מעצמות, והמחאה אינה נדחית ואינה מתקבלת אלא נגנזת; ומי שהיה נציב בעצמו אומר בגלוי שאין הפטיציות שוות את הנייר. זכות הפטיציה היא הכלי שבו משתמשים כאן שני הצדדים, ולפיכך אין אלה ענינים של ג׳ניבה בלבד.

אוטאבה. ה׳ מייהן, ראש ממשלת קנדה השמרני, שממשלתו הובסה בבחירות הכלליות האחרונות, התפטר אתמול, וממשלתו החדשה של ה׳ מקנזי קינג, ראש הממשלה הליברלי, הושבעה. עיקר חבריה מחזיקים באותם התיקים שבהם החזיקו כשהתפטרו בשעת חילופי הממשלה ביוני.

ראש הממשלה הפורש הודיע כי מפלגתו תסייע בכל דרך להשתתפותם של באי כח קנדה במועצת הקיסרות שתתכנס בחודש הבא, ולפי ״סאנדיי טיימס״, אם לא יתעוררו סיבוכים פנימיים נוספים בקנדה, ישתתף מקנזי קינג עצמו במועצה בלונדון.

ושתי אמירות באות באותו שבוע ומעמידות את השאלה שתונח על שולחן המועצה ההיא. ה׳ מקנזי קינג דחה בתוקף הצעות לצירוף קנדה אל ארצות הברית והכריז: ״לארץ זו לא יוכל להיות גורל גדול יותר מאשר להיות אחת מן האומות החפשיות השולטות בעצמן שבקיסרות״. ולורד בלפור אמר מצדו כי אין עליונות של חלק אחד על חברו, ובלשונו: ״איש לא יכול לתאר לעצמו שבקיבוץ הזה של מדינות חפשיות אחת עומדת מעל לחברתה; כולן שוות״. מי שקורא את שתיהן יחד רואה שהשאלה אינה עוד אם יוכר השוויון, אלא מה יהיה תכנו המעשי.

אתונה. מנהיגי האנטי-ונזליסטים, ובהם ה״ה מטאקסאס וטסאלדאריס, ביקרו אצל הנשיא קונדוריוטיס וביקשו ממנו לכונן מיניסטריון מעשי שאינו מפלגתי.

הגנרל קונדיליס הודיע למנהיגים אלה כי יתפטר אם יקבלו על עצמם את האחריות למאורעות שיבואו. הוא מתכוון לקרוא לועידה כללית של מנהיגי המפלגות כדי להתייעץ על המצב, ומחכה לבואם של שני מנהיגים ממקדוניה. שמות אחדים מן הנזכרים בידיעה משובשים, והדפסנו את הקריאים שבהם בלבד.

מי שעקב אחר הענינים ביון בחדשים האחרונים יראה כאן דפוס שכבר נתגלה: מועד הבחירות נקבע, וכל ההכנות אליהן הן משא ומתן על מי ינהל אותן. מיניסטריון לא מפלגתי הוא בלשון המקום ממשלה שכל הצדדים מאמינים שלא תטה את הקלפי, והדרישה להקימו דוקא עכשיו מלמדת עד כמה אין הצדדים מאמינים זה לזה.