מן המעבדה
תרופה חדשה כנגד המלריה
מדיסלדורף שבגרמניה נמסר כי נתגלה סם חדש כנגד המלריה, ולפי המוסרים כוחו גדול פי עשרה מכוחו של הקינין; משלוחים ראשונים ממנו נשלחו לבדיקה במצרים.
שם הסם הגיע אלינו בשיבוש, ולא נמסרהו: תרופה נקראת בשמה רק לאחר שעמד השם בבדיקה. שני דברים נמסרו בבירור, מקום עשייתו ויחסו אל הקינין, ואליהם נוספת עובדה שערכה בעינינו גדול משתיהן: המשלוחים הראשונים הולכים דוקא למצרים, ארץ שכנה שאקלימה ובצותיה קרובים לשלנו.
וראוי שיידע הקורא במה מדובר. הקדחת הזאת אינה באה מן האויר הרע שבבצה, כפי שסברו הראשונים ושמם נשאר דבוק בשם המחלה עצמה, אלא מן היתוש הקרוי אנופלס: הוא עוקץ, ומטיל בדם האדם יצור זעיר שאינו נראה אלא במיקרוסקופ. היצור הזה מתרבה בתוך כדוריות הדם ומפוצץ אותן, ומכאן החום העולה וחוזר בכל יומיים או שלושה. הקינין, הנלקח מקליפתו של עץ הכינה, הורג אותו כשהוא בדם; ומדוע חוזרת הקדחת ובאה גם לאחר שנטל אדם את סמו, עדיין שנוי הדבר במחלוקת בין הרופאים.
ובארץ הזאת אין זו שאלה של מעבדה בלבד. ייבושן של הבצות, הדגים הבולעים את רימות היתושים והשמן הנשפך על פני המים הקרושים, כל אלה מכים ביתוש לפני שעקץ; והסם מכה ביצור שבדם לאחר שעקץ. מי שיש בידו שני אלה מנצח, ומי שיש בידו אחד מהם מנצח לחצאין. יש לשער כי אם יעמוד הסם החדש בבדיקה שבמצרים, יגיע בתוך שנים אחדות גם אל מרפאותינו שבעמק ושבשפלה.
מן הארץ
ארבעה מטרים של אבני גזית
מספריה של החומה שנחשפה מצפון לעיר הגיעו עתה אלינו: עוביה ארבעה מטרים עד ארבעה וחצי, והיא בנויה אבני גזית גדולות. את ההרצאה על תוצאות החפירה נשא ד״ר א. ל. סוקניק יחד עם ה׳ מאיר, מטעם החברה העברית לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה.
עצם הדבר נמסר בעתוננו במקומו, ואין אנו חוזרים על מה שנדפס. מה שלא היה בידינו עד היום הוא המידה, וזו אינה פרט קטן שנוסף לתיאור אלא הדבר המכריע את טיבו של הבנין.
חומה שעוביה ארבעה מטרים אינה גדר ואינה קיר של חצר. בעובי כזה עומדים אנשים על ראשה ונלחמים משם, ומחזיקים בה מחסן ומעבר; ובעובי כזה, וכמעט רק בו, אין איל הברזל של הצרים פורץ ביום אחד. המבקש לדעת מה חשב הבונה בשעה שבנה, ימצא את התשובה בסרגל ולא בכתובת: סרגל אינו נוטה לצד זה או לצד זה, ואינו מבקש להוכיח דבר.
ואבני הגזית מוסיפות על כך את חלקן. אבן מסותתת ומיושרת עולה במלאכה ובכסף פי כמה מאבן שדה שמניחים אותה כמות שהיא, ואין אדם משלם את ההפרש הזה אלא בבנין שהוא רואה בו מפעל של מלכות. שתי המידות האלה, העובי והסיתות, מצטרפות זו לזו ואומרות אותו דבר עצמו, וזה כוחה של עדות שאינה תלויה בספר.
מן האויר
לילה שלם לפי אותות אלחוט
שני טייסים צרפתים טסו בלילה מפריז אל רבאט וחזרו משם, ולא הביטו אל הקרקע כלל: את דרכם התוו להם אותות אלחוט מארבע תחנות, בבורדו, בטולוז, באלג׳יר ובקזבלנקה.
שמותיהם של שני הטייסים נדפסו בשיבוש, ולפיכך נשמטו מכאן. הטיסה עצמה נסיון היא ולא מפעל של גבורה: מבקשים לדעת אם אפשר לקיים קו אויר סדיר בשעות שאין בהן לא אופק ולא נקודת ציון.
וזה עיקרו של הדבר. תחנה שעל הקרקע משדרת אות קבוע, ובמכונה הפורחת עומד מקלט ובו מסגרת של חוטים שאפשר לסובבה. מסובב הטייס את המסגרת עד שהאות נחלש והולך עד שאינו נשמע כלל, ומאותה עמידה הוא יודע באיזה קו עומדת התחנה ממנו, כשם שיודע אדם מהיכן בא קול אף שאין הוא רואה את הקורא. ודוקא ההיעלמות היא הסימן המדויק, שהאוזן תופסת רגע של שתיקה גמורה יפה יותר מרגע של קול חזק.
קו אחד אינו אומר היכן הוא נמצא אלא לאיזה צד; אבל שני קוים משתי תחנות רחוקות זו מזו נחתכים בנקודה אחת, והנקודה ההיא היא המכונה עצמה. מכאן ארבע התחנות שלאורך הדרך: מי שעובר על פני הים ועל פני ההר בלילה אין לו סימן משלו, ושרשרת של תחנות עושה לו סימנים בכל מקום שירצה. הדואר ייהנה מזה ראשון, שהרי מכתב אינו ישן בלילה.
אוירון ים בן חמישה מנועים
בסן-נזאר שבצרפת הושק אל המים אוירון ים גדול, פרי תכנונו של מהנדס צעיר, ובו חמישה מנועים.
מידותיו של הכלי נדפסו במספרים שאינם עומדים בבדיקה, ולפיכך נשמטו כאן האורך, מוטת הכנפיים והמשקל. מספר המנועים קריא, ודי בו לענייננו. אף שמו של המהנדס משובש, ולא נקבנוהו.
ולמה נבנה כלי כזה דוקא בעיר נמל. אוירון ים אינו נזקק לשדה מרוצף ואינו נזקק למסלול: פני המים הם מסלולו, והם ארוכים כרצון הבונה. כלי כבד הנושא משא רב זקוק למרחק גדול של ריצה עד שיינתק מן הפנים, ומרחק כזה אין מוצאים אלא במפרץ; ומשעה שנבנה על שפת המים, טבעי שיושק מן המבדוק כדרך שמשיקים אניה.
וטעמם של חמישה מנועים אינו במהירות אלא בביטחון. מכונה הטסה שעות על פני ים, ואין תחתיה מקום לנחיתה, חייבת להוסיף ולהחזיק את עצמה באויר גם אם ישתתק מנוע אחד ואף שנים. ריבוי המנועים הוא, למעשה, המחיר שמשלם הבונה בעד הזכות להתרחק מן החוף.
פינת השמיים
היורה, גשמו הראשון של החורף
כל הקיץ עומדים השמים על הארץ הזאת כתקרה של נחושת, ואין אדם מצפה מהם לדבר. ומן המחר ואילך מתחיל הוא להרים אליהם את עיניו: בשמיני עצרת נאמרת התפילה על הגשם, ומאותה שעה עומדים ומצפים ליורה.
היורה הוא שמו של הגשם הראשון, וכבר בתורה הוא בא כזוג עם המלקוש שבסופו של החורף, וביניהם עומד כל מה שיש לארץ הזאת לשתות בשנה שלמה. שני השמות אינם תיאור של מזג אויר אלא לוח עבודה: היורה מרכך את האדמה ופותח את החרישה, והמלקוש ממלא את הגרגר שבשיבולת. ומשום כך שואלים כאן על הגשם הראשון שאלה שאין שואלים עליו בארצות הצפון, לא כמה ירד אלא מתי ירד.
ומדוע אין גשם יורד כאן בקיץ כלל. בחדשי החמה שורר על פני הים אויר יבש הבא מצפון ומצפון מערב, לחצו גבוה ועמוד הברומטר עומד במקומו שבועות רצופים; אויר כזה יורד מלמעלה למטה, והיורד מתחמם, וכל אויר שהוסיף חום מחזיק בקרבו את האדים ואינו מרפה מהם, ואין ענן נקשר בו. בסתיו נסוג אותו אויר צפונה, ובמקומו באים מן המערב שקעים ברומטריים, כלומר מקומות שהלחץ בהם נמוך והאויר בהם עולה מלמטה למעלה. והעולה מתקרר, וכל אויר מתקרר מגיע לשעה שאין הוא יכול עוד לשאת את האדים שנטל מעל פני הים, והאדים נאספים לטיפות. זה הענן, וזה הגשם.
מכאן שני דברים שהאיכר בארץ הזאת יודע אותם בלי ברומטר. ראשית, שהגשם בא מן הים ולא מן המדבר, ולפיכך הרוח המערבית היא המבשרת והמזרחית מייבשת ומכלה. ושנית, שכשמגיע האויר הלח אל שדרת ההר הוא נאלץ לעלות עליה, ובעלותו הוא מתקרר יותר, ולפיכך יורד על ההר גשם רב מזה היורד על המישור; ומעברו השני של ההר, במורד אל הירדן ואל המדבר, כמעט שלא נשאר ממנו דבר.
ולבסוף דבר שאין הברומטר מודד אותו. יורה הבא בעתו, ואחריו הפוגה של ימים אחדים, ואחריו גשמי חשון וכסלו כסדרם, שווה לארץ יותר מגשם רב היורד כולו בשבוע אחד וסוחף את העפר מן המדרון אל הואדי. הזקנים שבכפר אינם מונים מילימטרים; הם מונים ימים, ואומרים על שנה שהיא כתיקנה כשהיא באה לאט.