אפריקה הדרומית. בהשלמה לטלגרמה שנמסרה בשעתה על גילוי דעתה של הממשלה לטובת הציונות מובא עתה נוסח ההחלטה כולה, זו שנתקבלה בישיבת מועצת המיניסטרים ביום הרביעי בספטמבר.
ואלה עיקרי דבריה. ממשלת ההתאחדות של אפריקה הדרומית עוקבת זה כמה שנים, בהתענינות ובאהדה, אחרי מה שעושה ההסתדרות הציונית ליצירתו של בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל, ורואה במאמץ הזה מפעל חשוב של השלום ושל הציביליזציה. וזה סופה כלשונו: ״היא רוצה בהצלחתו הגמורה של מפעל זה והיא מוכנה לעשות, על ידי באי כוחה בחבר הלאומים ובאינסטנציות חיצוניות אחרות, את כל אשר בידה כדי לסייע ליצירת הבית הלאומי הזה״.
והנה מה שמעמיד את ההחלטה הזאת מעל למכתב ברכה. גילוי דעת של ממשלה אינו נמדד בנוסחו אלא בשאלה מי חתום עליו. הגנרל הרצוג קרוב לעם הבורים, ודרכו להטעים את עמדתה המיוחדת ואת רשותה העצמית של ארצו לעומת אנגליה; והוא שבא במקומו של הגנרל סמטס, שהיה ידוע כחובב הציונות וכתומכה במעשה. כשממשלה מחליפה ראשים ואינה מחליפה קו, הקו חדל להיות ענינו של איש אחד ונעשה ענינה של מדינה.
ויש להחלטה גם מקום מסוים שבו היא עתידה להישמע. באי כוחה של אפריקה הדרומית יושבים בחבר הלאומים, ובשנה שבה נדונות שאלות המנדטים בזו אחר זו אין קול נוסף במועצה דבר קטן. וההחלטה עצמה אומרת זאת בגלוי: לא הצהרה בלבד, אלא פעולה על ידי באי כוח.
וראוי להזכיר את מי שעשה את המלאכה. ההחלטה היא פרי עבודתו הפוליטית של ה׳ סוקולוב, חבר ההנהלה הציונית, באפריקה הדרומית. עבודה מסוג זה אינה נראית בעתון אלא ביום שהיא נגמרת בו, ומה שאנו קוראים היום הוא יומם האחרון של חדשים רבים.
רשמיו של קיש מאירופה
ירושלים. בראיון לבא כוח ״פלשתין בולטין״ מסר קולונל קיש את רשמיו ממצב היהודים בארבע ארצות שבהן ביקר בדרכו חזרה מלונדון לירושלים.
לדבריו, במדינות אחדות נאבקים הלאומיות וההתבוללות זו בזו, ובאחרות מנעה הבנה הדדית התנגשות ישירה. כך באוסטריה, ובייחוד בוינה, שבה, אולי בזכות אישיותו של הרב הראשי ד״ר חיות, מנהיג ציוני בולט, הצביעה מועצת הקהילה פה אחד על תרומה נדיבה לקרן היסוד, אף שרובה מורכב מאנשים שאינם ציונים. ובבאווריה, מוסר קיש, גל הדעה הקדומה נגד היהודים שעבר על הארץ בעקבות הפוטש של היטלר טרם שכך.
בבודפשט, לעומת זאת, אין העבודה הציונית מתקדמת, ובעיקר משום שהמתבוללים לא הניחו דבר כדי להוקיע את הציונים ולסייע לרדיפתם. כמו במינכן כך בבודפשט המתבוללים מאורגנים, ולדעת קיש מוצאים הם שם תועלת רבה יותר בהתנגדות לציונות מאשר בתמיכה בה. יהודים אלה, אמר, נותנים את הטון לממשלה ההונגרית בהכריזה על הציונות כבלתי חוקית, ובכך היא הארץ היחידה בעולם, מלבד רוסיה, שבה אין הציונות נהנית מהכרה רשמית ומתמיכה.
ודבר אחד אמר בחריפות יתרה: מה שיהודי בודפשט אינם משכילים להבין הוא שהם משלמים מחיר גבוה מדי בעד השגשוג שהותר להם. משום שהותר להם להשיב לעצמם את מעמדם הכלכלי, אפשר לומר, לדבריו, שיהודי הונגריה בלעו בהכנעה את ה״נומרוס קלאוזוס״, עלבון שכל קהילה המכבדת את עצמה נלחמת בו עד הסוף.
שני פניה של רומניה
בוקרשט. המצב ברומניה טוב בהרבה, לדברי קולונל קיש: אין התנגדות לציונות לא בקרב היהודים ולא בקרב האוכלוסיה בכללה, והממשלה הראתה לא פעם את התענינותה ואת אהדתה לתנועת הבית הלאומי. ממלא מקום שר החוץ הביע לפניו ענין בכך שיבוא רומניה לארץ ישראל גבוה יחסית, ומסר את איחוליה של ממשלתו לעבודת היהודים.
אחת מתלונותיהם של הציונים שם היא ההשהיה בייסודה של מושבה יהודית רומנית, וקיש ניצל את ההזדמנות להביע את דעתו בלי כחל ושרק על הסכנות שבארגונים טריטוריאליים ובכל תביעה לקיבוצים של בני ארץ מוצא אחת בארץ ישראל. הוא הבטיח לציוני רומניה כי היועצים החקלאיים של ההנהלה הציונית יוסיפו לעשות כמיטב יכלתם כדי לסייע ביישוב יהודים מרומניה, לא כיהודים רומנים אלא כמתישבים מתאימים. משפט אחרון זה הוא עמדה מדינית של ממש: לא ארגון לפי ארץ מוצא כי אם מיון לפי התאמה.
ובאותו יום עצמו באה ידיעה אחרת על אותה ארץ. העתונים האמריקאים מפרסמים בשם חברת ״האיאס״ כי יהודי רומניה שעדיין לא התאזרחו באמריקה, בשובם לארץ מולדתם אינם יכולים לצאת ממנה אלא אם כן יקבלו פספורט מיוחד, ובו תנאי קשה: אסור לבעל התעודה לשוב לרומניה עד עולם. נייר כזה קיים שם זה כבר, וכנראה הנהיגוהו בשביל היהודים; ואחרי כל הזכויות השונות שבחוזי המיעוטים, עדיין לא הגיעה רומניה לבטלו. שתי הידיעות אינן סותרות זו את זו: ממשלה יכולה לברך על בנין בית לאומי בארץ רחוקה ולהחתים באותה שעה עצמה על נייר האומר לאדם שלא ישוב.
כרוז רבני וורשה
וורשה. הרבנים בעיר הוציאו כרוז ובו דברים חריפים נגד מחללי השבת, שנתרבו שם בזמן האחרון.
בכרוז הם מודיעים כי המחלל שבת בפרהסיה הרי הוא ״כמומר לכל התורה״ ו״מובדל מקהל ישראל״, ואסור לצרפו למנין ולכל דבר שבקדושה; ובבית הכנסת יש להרחיקו מכל כיבוד, כגון לעלות לתורה, לעבור לפני התיבה או לעלות לדוכן; ואם מעט כל זה, אסור לאחר מותו לקברו אצל יהודי ששמר שבת. המלים המובאות במרכאות הן לשון הכרוז עצמו, והבאנון כלשונן בלא לאמצן.
וכפי שמודיעים העתונים הוורשאים, אין הרבנים מסתפקים בכרוז בלבד אלא מעוררים את שומרי השבת לצאת ״ביד חזקה״ נגד המחללים. בשבתות ובמועדים האחרונים פרצו בחוצות העיר קטטות שעברו לידי מלחמת אגרופים בין שומרי השבת ובין מחלליה, והמשטרה הוכרחה להתערב בדבר. אנו מדפיסים את הידיעה ביומו האחרון של החג ואין אנו נוקטים בה צד: קהילה שמחלוקתה יורדת אל הרחוב מפסידה בשני הצדדים גם יחד.
ד״ר וייז שב מאירופה
ניו יורק. ה׳ ד״ר סטיבן וייז, נשיא הקונגרס היהודי באמריקה, שב מנסיעה של שני חדשים בארצות אירופה, ולשאלת העתונאים מה דעתו על השאלות העומדות כעת לפני היהדות בעולם השיב דברים שראוי לשמעם גם כאן.
אדישותה של ממשלת אנגליה לעבודת הבנין בארץ ישראל היא בודאי הופעה בלתי משמחת, אמר, אך אדישותו של העם היהודי לשאלה זו מבהילה עוד יותר בתוצאותיה. יהודי אמריקה צריכים לדעת כי ארץ ישראל היא היום היסוד שעליו נשענת התחיה היהודית כולה. ועל יהדות אירופה אמר משפט אחד שהוא כולו: ״אסיר אינו יכול להוציא את עצמו מבית האסורים, וכל שכן שאינו יכול להוציא אחרים״. אחדים ממשפטיו הגיעו אלינו שבורים, ולא ציטטנו אלא את הקריא שבהם.
ועוד מסר ד״ר וייז כי לפני זמן לא רב נאספו בלונדון עסקנים אחדים, יהודים ברובם, צירים מארצות אירופיות שונות, והועידה ההיא החליטה לכנס ועידה יהודית של כל העולם כדי להגן על הזכויות היהודיות בארצות אירופה המזרחית. הועידה תתאסף באוגוסט 1927, וכמעט כל ההסתדרויות המרכזיות של אמריקה תשתתפנה בה בבאי כוחן. שנה שלמה יש עוד עד המועד ההוא, וכל מה שיארע בפולין, בהונגריה וברומניה בתוך השנה הזאת יונח על שולחנה.
שערי אמריקה נסגרים
וואשינגטון. המזכיר הכללי של מחלקת העבודה האמריקאית פרסם הודעה בדבר התפתחות ההגירה לאמריקה, ומן הדין וחשבון עולה כי מספר היהודים שנכנסו הוקטן בהרבה.
בשנת 1914 נכנסו לארצות הברית מאה שמונים ושמונה אלף וחמישים ואחד יהודים. בשנת ההגירה האחרונה, מיולי 1925 עד יולי 1926, נכנסו לשם עשרת אלפים מאתים ששים ואחד יהודים בלבד. שני המספרים באים מאותו דין וחשבון עצמו, וההפרש ביניהם הוא יותר מפי שמונה עשר.
ומה עושה מי שיצא לדרך ונסגרה לפניו הדלת. מלונדון מודיעים כי אחרי משא ומתן ארוך הואיל השר האנגלי לעניני פנים להרשות למאתים מהגרים יהודים, שנשארו תקועים בנמלי אנגליה בשל מכסת המהגרים האמריקנית ואינם יכולים להיכנס לאמריקה ואף לא לשוב לארצות מכורתם, להישאר בקביעות שם. התנאי שנלווה לרשיון אינו קריא כל צרכו, ולפיכך נשמט מכאן. מאתים איש אינם מספר גדול, אלא שהם המספר היחיד שבו אפשר לראות מה עושה טור של חוקים לאדם אחד העומד על רציף.
על המבוכה בפולין
וורשה. הידיעות המגיעות אלינו על עניני הציונות במדינה ההיא, ועל היחס לארץ ישראל ולבנינה ולקרנות הלאומיות, יש בהן כדי לעורר צער רב.
החזית האנטי-ציונית שבארץ ההיא מקיפה מחנה רב ועצום, מוסיפה מחנה על מחנה מיום ליום, ויודעת להשתמש למטרותיה בכל כשלון ובכל תקלה. העבודה הציונית נמצאת בשפל המדרגה, ושליחי הקרנות הלאומיות מוצאים יחס של התנגדות ואיבה במקום שעוד לפני זמן מועט קיבלו אותם בכבוד ובחיבה; ובין המלעיזים החדשים יש גם כמה מנכשלי העליה הרביעית שחזרו לשם.
וההפסד העיקרי אינו ירידת ההכנסות לקרנות ואינו התמעטות שלמי השקל, כי אם ירידת הרוח: רכושם האנושי של שלושת מיליוני יהודי פולין הוא היקר והחשוב שבנכסינו, ואין ממלאים את מקומו בכסף. על ההסתדרות הציונית שם לעמוד בפרץ ולעשות עבודת בירור והסברה שיטתית, ועל הצבור העברי בארץ לבוא לעזרתה: ״התאחדות עולי פולין״ צריכה להקים לשכה לאינפורמציה שיטתית, ולדאוג לכך שאחינו שם לא ילכו שולל לא אחרי בשורות גאולה מוגזמות ולא אחרי דיבות של מרגלים חדשים.
ותוכחה אחת יש כאן גם כלפי פנים. הצירים הקוראים לעצמם צירי אותה התאחדות קבלו בצורה בלתי הוגנת על ההנהלה הציונית ועל הישוב העברי, ודרשו שבכספים הנכנסים בפולין לקרן היסוד ישתמשו לצרכי העולים. מי שמבקש לתקן את הרוח בוורשה לא יתקן אותה בכך שיאמר לוורשה את מה שהיא רוצה לשמוע.