בין הצגה אחת בתל אביב ובין הצגה אחת בירושלים נכנס היום כל מה שיש לחיי הרוח שלנו להראות בחול המועד: מחזה עממי, שתי חוברות חדשות ושתי הוצאות ספרים המודיעות על מחיריהן.
עונת ההצגות אינה נפתחת בארץ הזאת בהכרזה אלא בשורה אחת של מודעה. ׳טוביה החולב׳ נראה בתל אביב, עולה הערב בירושלים, ובאותם ימים עצמם יוצאות שתי חוברות שכל ענינן לשון והיסטוריה.
ומן הגולה באות באותה שעה שתי ידיעות שראוי לקרוא אותן יחד: להקה עברית אחת חותמת על חוזה לשמונה שבועות מעבר לים, ובאותו חודש עצמו יושבים שחקנים באולם בוארשה ודנים במצבו הקשה של התיאטרון היהודי.
מן הארץ
טוביה החולב על במת בית העם
התיאטרון העברי העלה את ׳טוביה החולב׳ לשלום עליכם, ׳הארץ׳ מביא עליו הבוקר רשימת מבקר, והערב עולה אותה הצגה עצמה בירושלים, היחידה בכל ימי חול המועד.
המון עם מבויבריק, מכתריאלובקה ומיהופיץ נהר לבית העם לחזות את פניו של ר׳ טוביה. ׳לא נעלב ר׳ טוביה מקבלת הפנים שערכה לו תל אביב; ברם כדאי הוא לכבוד שכזה׳, כותב המבקר בפתח דבריו.
עיקרה של הרשימה אינו בשבח ובגנאי אלא בקושי שבמלאכה. לדברי המבקר נתקלים נסיונות הדראמטיזציה מיצירותיו של שלום עליכם בשני קשיים: מצד אחד הצורך להשתחרר משפע המלים, מן המשפטים הממושכים ומן המונולוגים הארוכים שאין הדרמה מסוגלת לקלוט; ומצד שני הסכנה ששחרור זה יאבד את התמצית ואת האופי המיוחד של הטיפוסים ושל האטמוספירה, הטמונים על פי רוב דווקא בתוך אותם מונולוגים עצמם. המקצר מציל את הבמה ומאבד את הסופר, ושאינו מקצר עושה את ההיפך.
המשחקים הנזכרים ברשימה: אוסטרובסקי בתפקיד ר׳ טוביה, אלישבע אלגמיש בתפקיד גולדה, ואת הבנות משחקות אברהמית בתפקיד צייטל, בת הרים בתפקיד חוה ופרקל בתפקיד ביילקה; י׳ טימן הוא מוטיל החייט, לונדין הוא פדיה גאלאגאן, ר׳ זיבל הוא מנחם מנדל בעל החלומות, ומי תאומי הוא הכומר. את טוביה מתאר המבקר כיהודי בעל זקן רחב, בעל ביטחון ואמונה כבירה, היודע להבליט את הקידוש, את ההבדלה ואת הזמרה החרישית של ׳אליהו הנביא׳ מתוך צעקות הפרא של השיכורים שמסביבו.
מסקנתו של המבקר: עלה בידי התיאטרון העברי לתת לנו ב׳טוביה החולב׳ מחזה עממי אמיתי שהצלחה רבה צפויה לו על הבמה. והסיום שלו יפה מן המסקנה: מתוך תהום הצרות עולה בלב טוביה החלום לעלות לארץ אבות, ׳אעברה נא ואראה את הארץ הטובה הזאת׳ לוחשות שפתיו בתפילה, והמבקר תוהה ואולי באמת נסע, ואולי הוא כבר יושב בקרב הקהל הזה ורואה את עצמו מעל במת בית העם.
הערב מציגה הלהקה את ׳טוביה החולב׳ בירושלים. ההתענינות בקהל הירושלמי גדולה, וכפי שאפשר לשפוט יהיה האולם מלא על גדותיו: נוסף לכך שההצגה היא היחידה בכל ימי חול המועד, מושך גם קסם שמו של שלום עליכם ושמו של התיאטרון העברי. ההתחלה בשעה תשע בערב, והמאחרים לא יוכלו להיכנס עד גמר המערכה.
מן העולם
הבימה מפאריס אל אמריקה
במדור ׳בגולה׳ שב׳הארץ׳ נמסר הבוקר על החוזה שעשה מנהל ׳הבימה׳, ה׳ צמח, עם התיאטרונים באמריקה: הלהקה תצא לשם בחודש נובמבר, תשחק שמונה שבועות בניו יורק, ואחר כך תעבור בשאר ארצות אמריקה. ראוי לקורא הארצישראלי לזכור כי ׳הבימה׳ אינה יושבת בארץ ואין לערבבה עם התיאטרון העברי המציג בימים אלה בתל אביב ובירושלים.
לפני החוזה באה ההצלחה בפאריס. לפי הידיעה הצליחה הלהקה מאוד בחודשים האחרונים בעיר ההיא, והעתונות הצרפתית הרבתה בתהילות למשחקים העברים. שלום אש מסר בשיחה עם אנשי העתונות בוארשה כי הרושם שעשה ׳הדיבוק׳ על הקהל התיאטרוני בפאריס היה עצום, ולדעתו המערכה של ׳הדיבוק׳ היא יצירה גאונית. עוד נמסר כי ה׳ צמח בא במשא ומתן עם אש על אחד ממחזותיו.
ומוארשה עצמה באה ידיעה שיש בה פחות זוהר. בשנים עשר בספטמבר נפתחה שם, באולם התאחדות המשחקים, הועידה השמינית של המשחקים היהודים בפולניה, ובפתיחתה עמדו על מצבו הקשה של התיאטרון היהודי. שתי הידיעות באות מאותה יבשת ומאותו חודש: להקה אחת יוצאת מפאריס אל אמריקה בחוזה של שמונה שבועות, ועשרות שחקנים יושבים באולם ודנים כיצד יתקיים מקצועם.
מן הספרים ומן החוברות
יצא לאור גליון ב׳ של ׳לעם׳, וכל תכניתו של כתב העת הזה היא הפצת הלשון. בתוכן: ׳על המצפה׳ מאת גד א-ם; ידיעות מן הארץ ומן העולם כולו, מנוקדות כולן; ׳מאוצר לשון התלמוד׳ מאת ד״ר א. צפרוני; דקדוקי הבעה מאת ד״ר אפשטיין; ׳אל תאמר, אמור׳, תיקונים בלשון, מאת יצחק רבלסקי; רשימה על יהודה ליב גורדון מאת ז׳ פישמן ז״ל; ׳כיצד מפיצים את שפתנו׳ מאת ל. לויתן; ומדור ׳בתנועת הספורט׳. ידיעות מנוקדות ומדור ספורט בחוברת אחת, וזו תמונה שלמה של מפעל הלשון בשנה הזאת.
ומן המדף ההיסטורי: פורסם ספר ׳אוצר השטרות׳, המתאר את המערכת השלמה של שטרות יהודיים מראשית ההתישבות ועד לימים החדשים, ובכללם שטרות ארמיים מתקופת בית שני המכונים פאפירוסי יב, המתארים קהילה יהודית במצרים. שני מפעלים יש כאן, זה של החופר וזה של המלקט, ושניהם מבקשים לקרוא את העבר מתוך מה שנשאר ממנו: אחד באבן ואחד בנייר.
שתי הוצאות מודיעות על ספריהן. הוצאת ׳תרבות׳ מודיעה על ספרי הלימוד של יעקב פיכמן: ׳פרוזדור׳, ספר לקריאה ראשונה אחרי האלף בית; ׳לשון וספר׳ בחלקיו א׳ עד ה׳, שבמהדורות החדשות הוסיף המחבר לשכללם ולהעשירם בחומר מחיי המולדת; ו׳ספר האדם׳, מבחר שירה ומחשבה למבוגרים, מנוקד כולו. והוצאת ׳מצפה׳ שבירושלים מודיעה על ׳אהבה׳, רומן מאת א. א. קבק, במחיר עשרים גרוש מצרי, על סיפור מאת שטיפטר בעשרה גרוש ועל ׳הדייג מאיסלנד׳ מאת פ. לוטי בעשרים גרוש, והמכירה הראשית בחנויות ׳תרבות׳ בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בטבריה ובצפת. שתי ההודעות הן מטעם המוציאים לאור ואינן הערכת מערכת, אבל המחירים שבהן עובדה הם: ספר בעשרים גרוש מצרי, בעוד גליונו של עתון עולה גרוש אחד.