מאיטליה נמסר על מסעו של ד״ר חיים ווייצמן ועל שלושה מעמדים שהיו בו: לפני תלמידים יהודים באוניברסיטה, לפני קהילות ברומא, ולפני בכירי הממשלה.
לפני התלמידים הופיע ונשא דברים; לפני הקהילות דיבר על חשיבותו של בניין הארץ; ועם בכירי הממשלה האיטלקית, ובהם ראש הממשלה, נועד בשאלות העבודה הציונית וההגירה אל ארץ ישראל. כך נמסר, ובשני מקורות.
ומה שאין במקורות שלפנינו איננו כותבים. אין בהם הבטחה, אין בהם התחייבות ואין בהם תוצאה. נמסר שהתקיימה פגישה ושנדונו בה שני נושאים, ולא נמסר מה נאמר בה ומה נענה. מי שיקרא בעתונים בימים הקרובים כי נתקבלה הבטחה מרומא ידע כי לא מכאן באה.
ומדוע דווקא איטליה ולא ארץ אחרת. כשלושת אלפים תלמידים בני עמנו, ילידי ארצות שונות, יצאו מארצות מולדתם מפני ה׳נומרוס קלאוזוס׳ ומפני הדחק הכלכלי, ורובם עשו את דרכם אל האוניברסיטאות שבאיטליה. קהל התלמידים ששמע שם את הדברים אינו קהל מקומי; הוא פזורה שנייה בתוך הפזורה, ומי שמדבר לפניו מדבר אל אנשים שכבר עקרו פעם אחת.
והפגישה עם ראש הממשלה האיטלקי באה באותו יום שבו הגיעה מרומא ידיעה אחרת לגמרי, על ניתוח שנמצא דרוש בו. שתי הידיעות באו מאותה עיר ואין ביניהן קשר, ואנו מציינים זאת כדי שלא ייקראו זו לאור זו; הידיעה השנייה במדור העולם שבגליון זה.
לאן ילכו שלושת אלפים
ומירושלים באה היום הידיעה הנוגעת לאותו ענין עצמו מצדו השני. נמסר כי ד״ר מגנס, העומד בראש המכללה העברית בירושלים, נדרש לשאלה אם ייקלטו אל המוסד תלמידים בני עמנו הבאים מארצות אחרות.
ושימו לב במה נשתנתה השאלה. עד עתה עסקנו בגזרה: כמה יהודים מותר לקבל במדינה פלונית, ומה נעשה בה בשבוע שעבר. שאלת היום אינה על הדלת הנסגרת אלא על הדלת הנפתחת: אם ייסגרו הדלתות באירופה, היכן יילמדו אלה שיצאו.
ואין זו שאלה של רצון טוב בלבד. מוסד צעיר שעל ההר אינו בנוי לקלוט אלפים, ויש בו מנין מעבדות, מנין מורים ומנין מיטות. עצם העובדה שהשאלה עלתה לדיון במוסד עצמו היא הידיעה; מה שיוחלט בה טרם נמסר, ואין אנו מקדימים אותו.
מות מ. מ. ווינאבר בפריס
מפריס נמסר על מותו של ה׳ מ. מ. ווינאבר, מן האישים היהודים הבולטים שבדור האחרון.
היה משפטן בעל שם, ומי שנשא את ערכי החברה היהודית בתוך החברה הרוסית, ומעורה בפוליטיקה היהודית בגולה ובתנועה הציונית. שלוש הדרכים האלה אינן הולכות יחד על פי רוב: מי שעושה במשפט ברוסיה נבלע בדרך כלל בתוכה, ומי שעוסק בפוליטיקה היהודית מוותר על מקומו בחברה הגדולה. באיש הזה עמדו שלושתן.
פרטי ההלוויה ומועדה לא הגיעו אלינו. יהודי רוסיה שבפריס הם היום קהילה בפני עצמה, ובני דורו של הנפטר הם רובה; מותו של אדם כזה מסמן לא את סופו שלו בלבד אלא את התרוקנותה של שורה שלמה.
עבודות היתומים בברלין
מברלין נמסר על תערוכה של הג׳וינט ובה עבודות של ילדים יתומים מאירופה. משתתפים בה בתי ספר מצ׳כיה, מתורכיה, מפולין, מהונגריה ומגרמניה.
וחמש הארצות שנמנו כאן הן, כשלעצמן, מפת העשור האחרון. במקומות שעברו בהם מלחמה, מהפכה או פרעות נשארו ילדים בלא הורים, ובתי הספר שקלטו אותם הם מוסדות שקמו לצורך שעה ונשארו לשנים. תערוכה של עבודות ידיים אינה מבקשת לעורר רחמים; היא מראה שהילדים האלה עושים דבר מה.
ובאותו ענין עצמו נמסר כי בוועידת הג׳וינט בשיקגו נדון עניין התמיכה בתלמידים היהודים שבגולה. שתי הידיעות באות משני עברי האוקיינוס ומדברות באותו ציבור עצמו: מי שמגדל את הילדים בברלין, ומי שנושא בהוצאות בשיקגו.
מאתיים אלף דונם בעשרים וחמש שנה
ומן הארץ נמסר כי הקרן הקיימת מציינת עשרים וחמש שנות עבודה בגאולת קרקע, וכי נרכשו בהן מאתיים אלף דונם.
ושני המספרים האלה ראויים לעמוד זה בצד זה. מאתיים אלף דונם חלוקים בעשרים וחמש שנים הם שמונת אלפים דונם בשנה, ואלה פחות מן המדומה. קרן הקונה קרקע אינה קונה כשיש בידה כסף אלא כשיש מוכר, ובין שתי השעות האלה עוברות לעתים שנים.
ואף על פי כן אין המספר קטן. קרקע שנקנתה אינה נמכרת אחריה, וכל דונם שנרשם נשאר רשום. זהו ההבדל שבין מפעל הנמדד בתרומות שנאספו ובין מפעל הנמדד בשטח: הראשון נאכל בשנה שבה נאסף, והשני עומד.