נתוחי הלב ומה מעכב אותם

׳דאר היום׳ מקדיש היום מאמר ארוך לנתוחי הלב, ולפיו נעשו לאחרונה נתוחים אחדים באיבר הזה, מקצתם הצליחו, ואף על פי כן אין כל מחלות הלב ניתנות לנתוח.

עד עתה לא היו נתוחי הלב אלא נתוחי יאוש. אדם שנפגע בשדה הקרב, בדו-קרב או במקרה קשה אחר, ובלבו נשאר חץ, רסיס פצצה או מחט, הובא אל שולחן הנתוחים מפני שלא נמצאה עצה אחרת כלל, ולא מפני שהיה בידי המנתח סיכוי טוב. המאמר נוקב בשיעור קשה: כששים אחוז מן הפצועים האלה מתו.

ומה הורג אותם. המאמר מונה שני סוגים. האחד מות תכוף, הבא מיד עם הפציעה. השני נקרא בשם מיוחד, ׳טמפונדת הלב׳, וזהו שפך דם היוצא משריר הלב הפצוע וממלא את כל הסביבה, עד שאין בכוחו של הלב להמשיך במהלכו; וכאן אין המות בא מיד אלא כעבור שמונה או תשעה ימים, לפי גודל הפצע. שני שמות של פרופסורים נזכרים במאמר לצד שני שיעורים שונים של מקרי המות התכופים, ושניהם משובשים בנוסח שבידינו; לפיכך אנו מוסרים את התיאור ואיננו מוסרים את המספרים שבצדו.

ומכאן אל הפיזיולוגיה, והיא עיקרו של המאמר. לב האדם נתון בכיס מיוחד הנקרא ׳כיס הלב׳, ובו נוזל כשלושים סנטימטר מעוקב. תפקידו של הנוזל אינו לזון ואינו לרפא: הוא מרטיב את הקרום הפנימי ואת הדפנות, ומקל בכך על תנועתו של הלב, כדרך ששמן מקל על ציר. בדלקת כרונית מתייבש הנוזל הזה, הכיס מצטמק לאט לאט לפי מהלך הדלקת, ולבסוף הוא נדבק אל הלב עצמו.

וכאן בא המספר שמסביר מפני מה הדבר חמור. לב שהכיס נדבק אליו מושך עמו בכל פעימה ופעימה גם את בית החזה, והמאמר מזכיר כי הלב עושה בחודש אחד כשלושה מיליון תנועות. משמע שהחולה הזה מרים את עצם החזה שלו שלושה מיליון פעמים בחודש בלא שידע, והלב נחלש והולך. ומכאן גם הנתוחים שעליהם מדובר: אין הם באים לתקן את השריר, אלא לשחרר את האיבר מן ההידבקות שנוצרה סביבו.

ודבר אחד ראוי שייאמר בפה מלא, שכן המאמר עצמו אומרו: בשעת הנתוח אין יודעים אם תהיה בו תועלת אם לאו. נתוחים רבים נעשו מתוך יאוש ומתוך השתתפותו של המנתח בצערו של החולה, ולא מתוך חשבון. מי שקורא ידיעה על נתוח לב שהצליח מוטב שיקרא עמה גם את השורה הזאת.

הנהלת בית הספר החקלאי לצעירות בנהלל מבקשת לפרסם כי המוסד עומד לפני התחלת שנת הלימודים והעבודה, וכי זו השנה הראשונה שבה תוכלנה התלמידות להתחנך לפי תכנית קבועה.

ההודעה אומרת את הדבר בגילוי לב: עד עתה היו אנשי המקום עסוקים בעיקר בבניין המקום עצמו, ולא היו בידם התנאים המינימליים הדרושים לבית ספר חקלאי, אף לא כל אנשי ההוראה הנחוצים. מוסד שכותב כך בהודעה רשמית משלו עושה דבר שאינו מצוי.

ובמספרים: בית הספר יכיל בשנה זו ששים תלמידות, וכמחציתן צעירות שכבר עבדו ולמדו בו בשנה שעברה ונשארו בו; מכאן שאפשר לקבל עשרים ושמונה תלמידות חדשות בלבד. חודש תשרי נקבע לזמן הבחינות והקבלה, ומתוך הבחינות הוברר להנהלה שרוב המעוניינות אינן יודעות כלל מה הן דרישותיו של המקום. ההודעה שלפנינו באה למלא את החסר הזה.

והתנאים עצמם: מבנות שמונה עשרה ומעלה; מצב בריאות המתאים לעבודה חקלאית קשה; ידיעת השפה העברית באופן חופשי, דיבור, קריאה וכתיבה; ידיעת חשבון, שברים ואחוזים; ולבקשה יש לצרף תעודת רופא מקופת חולים, העתקים מתעודות בית הספר שלמדה בו וממקומות עבודתה, והמלצה מן הקבוצה או מן החבורה שעבדה בתוכה.

ותנאי אחד עומד בפני עצמו, והוא היפה שבכולם: כל צעירה הרוצה להיכנס צריכה להמציא להנהלה את תולדות חייה, כתובות עברית בכתב ידה, בלי עזרת איש. שורה אחת היא, ושלוש בחינות בתוכה: אם העברית שגורה בפיה, אם היד יודעת לכתוב אותה, ואם יש לה מה לומר על עצמה בלא שיאמרו זאת בשבילה.

הנהלת האוניברסיטה העברית פרסמה את תכנית סמסטר החורף. הפתיחה הרשמית תיערך ביום שני, כ״ד בחשון, באולם ההרצאות של הבניין הראשי; ד״ר מאגנס ישא את דברי הפתיחה, והשיעורים יחלו למחרת.

במכון הכימיה כבר חזרה עבודת המחקר, שהיא עיקר תפקידו, מתחילת אוקטובר ולאחר פגרת הקיץ, ובמחלקת ההכנה נמשכים התרגילים בכימיה אנליטית וסינתטית. ואלה השיעורים שנמסרו לנו: פרופ׳ פודור מלמד כימיה כללית ואי-אורגנית, וכן כימיה פיסיקלית ובה מבנה האטומים, תורת הספקטרום וסטטיקה וקינטיקה כימית; ד״ר ריבלין מלמד אלקטרוכימיה; ד״ר מ. ווייצמן מלמד כימיה אורגנית, חלק שני, ובו התרכובות הארומטיות וההטרוציקליות; ד״ר פיקאר מלמד מינרלוגיה, ותחילתה בתורת הגבישים; וד״ר סמבורסקי מלמד פיסיקה, אופטיקה וחשמל. במכון המתמטיקה הורשה ד״ר עמירה להרצות על מבוא למתמטיקה גבוהה ועל חשבון הדיפרנציאלים והאינטגרלים.

ומה היא תורת הגבישים, שהיא ראשיתה של המינרלוגיה. גביש אינו אבן יפה בלבד. הוא גוף שחלקיו הזעירים עומדים בו בסדר קבוע וחוזר, ופניו החיצוניים אינם אלא הסימן הגלוי של הסדר הפנימי ההוא. ומכאן דבר מפליא: אפשר למדוד את הזוויות שבין הפאות ולהכיר על פיהן את החומר, בלי לשבור את האבן ובלי לשרוף ממנה כלום. הזווית אינה משתנה עם גודלו של הגוף: גרגר קטן וגוש כבד של אותו חומר נושאים אותה זווית עצמה.

ואלקטרוכימיה עניינה להעביר זרם בתמיסה ולהניח לו לעשות את מלאכת הכימאי. הזרם הנכנס במים מלוחים מפריד את החומר המומס ומושך כל חלק ממנו אל מהדק אחר, וזה סודו של הציפוי: שכבת מתכת דקה העולה על מתכת אחרת בלא פטיש ובלא כור. בארץ שסלעיה עדיין לא נמדדו כולם, ושמימיה מלוחים במקום אחד ומתוקים במקום אחר, אין שני השיעורים האלה שיעורים של אולם בלבד.

ועוד נמסר כי מכוני המיקרוביולוגיה, ההיגיינה ותולדות הטבע של ארץ ישראל ממשיכים בעבודת המחקר שלהם. שלושה מכונים הם, ושאלתם אחת: מה חי בארץ הזאת, מה מחלה אותה, ומה אפשר למנוע.

בעמוד השער שבגליון זה באה הידיעה בשורה אחת, ומקומו של ההסבר כאן. נמסר כי נפתחו קווי טלפון ישרים בין ברלין ובין פריס; הכבל עובר דרך פרנקפורט ומקצר את המרחק במאה עשרים וחמישה מיל, ועלות המפעל עלתה על עשרים מיליון פראנק.

ומפני מה קו ארוך הוא ענין קשה כל כך. הדיבור אינו עובר בחוט כמות שהוא; הוא נעשה זרם חלש מאוד, והחוט אוכל אותו בדרך. ככל שמתארך המרחק מתמעט הזרם, חלקו נבלע בהתנגדותו של החוט עצמו וחלקו בורח דרך הבידוד, ובקצה השני אין נשאר אלא רחש שאין מכירים בו את הקול. קו ארוך אינו אפוא חוט ארוך יותר, אלא ענין אחר לגמרי.

ושני תיקונים נמצאו לדבר. האחד הוא סלילים המשולבים בכבל במרחקים קבועים, מעשה שנלמד מעבודתו של פופין; הם מאטים את דעיכתו של הקול ומאריכים את הדרך שהוא עובר עד שיאבד. והשני הוא השפופרת המגבירה, העומדת בתחנת ביניים ונוטלת את הזרם החלש ועושה על פיו זרם חדש וחזק. מכאן שקו של ימינו אינו ירידה אחת ארוכה, אלא שרשרת של התחלות חוזרות ונשנות.

ועתה יובן גם מה עושים מאה עשרים וחמישה מיל. כל מיל שנחסך הוא תחנת הגברה אחת פחות, והפרעה אחת פחות, וקול נקי יותר בקצה. ונקל לדמות כי בבוא היום ייקשר גם החוף שלנו בשרשרת כזאת, ותהיה שיחה מיפו אל אירופה כשיחה מבית אל בית; אנו מוסרים זאת כמחשבה ולא כידיעה.