הקהל שבאולם ציון קיבל את שחקני תיאטרון האמנות במחיאות כפיים ובזרי פרחים, והערב עולה ההצגה השנייה של העונה.
ארבעה ענינים במדור זה, ואין ביניהם ולא כלום: במה בירושלים, לוח שחמט בבודפשט, פרק היסטוריה שעתון אחד מדפיס בהמשכים, ותסריט שאדם אחד יוצא הבוקר אל העמק כדי לכתבו.
מן הארץ
זרי פרחים בפתיחת העונה
תיאטרון האמנות הארץ-ישראלי פתח בירושלים את עונת החורף הראשונה שלו. על עצם הפתיחה ועל הוועדה שנבחרה לסייע לתיאטרון מסרנו בגליונות הקודמים; מה שנוסף היום הוא תשובתו של הקהל. לפי הידיעות שבידינו נתקבלה ההצגה בעין יפה, והצופים קיבלו את השחקנים במחיאות כפיים ובזרי פרחים.
והערב עולה ההצגה השנייה של העונה: ׳הקמצן׳ למולייר, קומדיה בחמש מערכות, באולם ציון שבירושלים. ההתחלה בתשע בערב והסיום בשעה אחת עשרה וחצי. אין זו ידיעה גדולה, אלא שהיא החשובה שבכולן לגבי להקה צעירה: לא הערב הראשון קובע אם קמה עונה, אלא השני.
ובענין השם ראוי להעיר. שלושה שמות עבריים למחזה הזה מהלכים בעתוני הארץ: ׳הרפגון׳, על שם גיבורו; ׳הנוכל׳; ו׳הקמצן׳, שהוא תרגומו הישר של השם הצרפתי. אנו נוקטים ׳הקמצן׳ ועומדים בו, וכל מקום שיימצא בגליון זה שם אחר, אותו מחזה עצמו הוא.
רשימת המשחקות שבמודעה באה אלינו בנוסח מטושטש, ואיננו מוסרים אותה במלואה. שניים מן השמות ברורים: בת-עמי בתפקיד אליזה, וריטה גולדברג בתפקיד מריאן. את שאר השמות, ואת שמו של מנהל האמנות, נמסור כשיגיעו אלינו בנוסח שאפשר לסמוך עליו.
מן העולם
לפני הלוח פוסקת האנטישמיות
בשיחה עם עתונאים יהודים בבודפשט פרש השחמטאי המפורסם עקיבא רובינשטיין את דעותיו על ערכו של המשחק שהוא עוסק בו. את הדברים אנו מביאים כלשונם.
׳אומרים על משחקי השחמט׳, אמר, ׳שהשכלתם מצומצמת. וזה לא אמת. משחק השחמט מחדד את המוח ומשפיע על כוח הזיכרון׳. לדבריו כל שחמטאי יודע עוד לשון אחת, וראוי היה להנהיג את המשחק בבתי הספר כלימוד של חובה.
והמשפט החזק שבשיחה בא בהמשכה: ׳לפני לוח השחמט פוסקת האנטישמיות ומתעלמת כל דעה קדומה. בפאריס משחקים בשחמט אופיצרים מהגרים עם קומוניסטים. המשחק הזה מקרב את הלבבות. מי שמשחק בשחמט, אי אפשר שיהא איש רע׳.
רובינשטיין חזר כמה פעמים על כך שהוא יהודי נאמן, ושהוא שואף לחיות בארץ ישראל ולשחק עם הטובים; והוסיף: ׳כל מנהיגי הציונות אוהבים את משחק השחמט. כבר שיחקתי עם ווייצמן, אוסישקין וסוקולוב׳.
ושתי הערות לנו. המשפט האחרון הוא מן הדברים שאדם אומר על משחק שהוא אוהבו, ואין בודקים אותם. אבל המשפט שלפניו אפשר לבדקו, ואין בו הפרזה כלל: ללוח אין תולדות חיים. מי שיושב מנגד אינו נשאל מניין בא ובאיזה בית תפילה הוא מתפלל, אלא מה יעשה במסע הבא. ובענין המסע הבא: במדור החידות שבסוף הגליון באה הפעם בעיית שחמט, והקורא מוזמן.
׳דאר היום׳ מדפיס את מלחמת השפות
׳דאר היום׳ מדפיס בימים אלה, בהמשכים, פרק מתולדות מלחמת השפות, ובסופו של הפרק שנדפס היום עומד הכיתוב ׳עוד יבוא׳. ונדגיש מיד, כדי שלא יקרא הקורא מהר מדי: אין אלה דברי היום. התאריכים שבגוף הפרק הם תרע״ד, וחודש אפריל של שנת אלף תשע מאות וארבע עשרה.
הפרק מוסר את ישיבת חברי הקורטוריום בברלין, בנשיאותו של ד״ר ג׳יימס סימון, ואת ההחלטה שנתקבלה שם: כי מדעי הטבע והטכניקה יילמדו בגרמנית, ושהאנגלית והצרפתית יילמדו במחלקות העליונות.
ובעקבותיה בא מכתב ההתפטרות של שלושה מחברי הוועד המפקח, אשר גינצברג הוא אחד העם, שמריהו לוין ויחיאל צלינוב, וזה לשונו: ׳ההחלטות שנתקבלו היום בנוגע לשפת ההוראה בבתי הספר שנוסדו על ידי הקורטוריום בחיפה אינן מתאימות עם השקפותינו, ולכן מוכרחים אנו, לצערנו הגדול, להודיע לכם על התפטרותנו מהקורטוריום׳. אחר כך באו האספות בירושלים, בטבריה, בצפת ובמושבות.
ומפני מה ראוי לקרוא את הפרק הזה דווקא עכשיו. הטכניקום בחיפה עומד ופועל, והעברית היא לשון ההוראה בו; ובאותו גליון עצמו באה גם תכנית השיעורים של האוניברסיטה בירושלים, ובה כימיה, מינרלוגיה ופיסיקה, ואיש אינו שואל עוד באיזו לשון יינתנו. שתים עשרה שנה עברו, ומה שהיה אז שאלה פתוחה נקרא היום כפרק בהמשכים. בכך כל ענינו, ובזה בלבד.
תסריט לסרט על העמק
ה׳ זאב ז׳בוטינסקי יצא הבוקר מירושלים אל עמק יזרעאל, בקשר עם תסריט הסרט שהוא עתיד לכתוב בשביל הקרן הקיימת לישראל, ולשבוע הבא ישוב אל העיר. על שאר פגישותיו מסרנו במדור ׳מעתמול בארץ׳ שבעמוד השער.
וראוי לעמוד על עצם הדבר. קרן שכל עבודתה גאולת קרקע מבקשת לה כותב של סרט. הטעם פשוט: הרצאה צריכה מרצה, ומרצה צריך אולם, ולשון, ושעה שהקהל פנוי בה; ואילו סרט אפשר להעמידו בלודז׳ ובשיקגו לפני אנשים שלא ראו מימיהם את העמק ולא יראו אותו, ואין הוא צריך לא תרגום ולא נואם.
והקושי שבדבר גדול משנראה. עמק מצולם אינו עמק: הוא תעלות, בוץ, גג פח ושלוש שורות של אקליפטוס. מי שכותב את התסריט צריך להחליט מראש מה יראה בתמונות האלה איש שלא אחז מעדר מימיו, ובאיזה סדר יבואו לפניו, שכן בסרט אין מסבירים אלא מראים; ואת מה שאי אפשר להראות כותבים על לוח ומציגים אותו בין תמונה לתמונה.