נמסר כי התקיימו שתי ישיבות של הוועד הפועל של הוועד הלאומי לדיון בעבודה הבאה, וכי הודיע בהן ה׳ דוד ילין, הנשיא, שעבודתו באוניברסיטה העברית ובבית המדרש למורים תמנע ממנו ליטול חלק פעיל בעבודת הוועד.
ולסייע בידו נבחרו ד״ר י. טהון וה׳ יצחק בן-צבי. אין בהודעה לשון של התפטרות ואין בה לשון של פרישה מן המשרה. הנשיא נשאר נשיא, ושניים נבחרו לשאת עמו, וכך נמסר ואין אנו מוסיפים על כך.
ומי שמכיר את המוסדות שבהם עוסק ה׳ ילין יבין מה נאמר כאן בלשון מעטה. האוניברסיטה העברית ובית המדרש למורים אינם משרות של כבוד; הם עבודה של יום יום, ואדם אחד אינו עומד בשלושתם. הודעה כזאת, הבאה בראשית שנת עבודה, היא הודעה על סדר קדימויות, ומוטב שתיאמר בפה מלא מאשר שתתגלה מאליה בהיעדרות מישיבות.
ואלה הנושאים שנדונו בשתי הישיבות: מעמדם של היהודים בחיל הספר של עבר הירדן, הבחירות לעיריות, ושאלות מדיניות אחרות העומדות ותלויות. ה׳ בן-צבי דיבר בשאלה הראשונה, וה׳ קלווריסקי וה׳ מיוחס בשאלות המדיניות. בסופו של דבר הוחלט לפנות לממשלה בשאלות האלה.
ובסוף הישיבות נתקבלה החלטה שהיא, לדעתנו, החשובה שבהן, אף שאין בה לא שם ולא מחלוקת: הישיבות הבאות של הוועד הפועל תתקיימנה מדי יום חמישי, לסירוגין בירושלים ובתל אביב.
ומדוע אנו מייחסים לכך חשיבות. גוף המתכנס כשיש צורך מתכנס כשהצורך כבר גדול מדי; גוף שיש לו יום קבוע בשבוע דן בדברים בעודם קטנים. ושני המקומות אינם פרט שבנוחות בלבד. הוועד הלאומי יושב בירושלים, ורוב היישוב העירוני החדש יושב על החוף; מוסד הנוסע אל אנשיו לסירוגין מעיד על עצמו שאינו רואה עצמו מוסד של עיר אחת.
ועל הבחירות לעיריות כתבנו בגליונות שעברו, ואיננו חוזרים על חוקת הבחירות ועל הטענות שנטענו בה. החידוש שבידיעה של היום הוא שהשאלה עלתה על שולחן הוועד הפועל ושהוחלט לפנות בה לממשלה. ענין שהיה עד כה נחלת העתונות וועדי הערים נעשה עתה ענין לפנייה מוסדית, ובכתב.
היהודים בחיל הספר
הראשונה שבשאלות שנדונו בישיבות נגעה לחיל הספר של עבר הירדן ולמקומם של בני עמנו בשורותיו, וה׳ בן-צבי הוא שדיבר בה. תוכן דבריו לא נמסר לנו, ואנו מביאים את עצם הדבר בלבד.
וראוי להסביר במה מדובר. חיל הספר הוא כוח מזוין שהעמידה הממשלה לשמירת הגבול שבמזרח, והוא עומד באחריותה ולא באחריות היישוב. השאלה אם נמנים בו יהודים, ובאיזו דרגה ובאיזה מספר, אינה שאלה של בטחון בלבד: כוח מזוין רשמי שבן עדה אחת אינו נמנה עליו קובע בכך עובדה מדינית, ועובדות כאלה נעשות קשות לשינוי ככל שהן מתיישנות.
ועל כן ראוי לציין מה עשה הוועד ומה לא עשה. הוא לא פרסם הצהרה ולא קרא לציבור, אלא החליט לפנות לממשלה. זוהי הדרך האיטית שבדרכים, והיא גם היחידה שיש בסופה תשובה בכתב.
משלחת מרומניה בשאלת קרקע
ומירושלים נמסר כי משלחת ציונית מרומניה ביקשה הקמת מושבה לעולים יהודים מארצה, וכי ה׳ אוסישקין וה׳ קפלנסקי דנו עמה בהקצאת הקרקע.
ולשון הידיעה מדויקת בשתי מילים, ׳ביקשה׳ ו׳דנו׳. אין כאן הקצאה שנעשתה ואין כאן מקום שנקבע. משלחת באה מארצה ומבקשת מקום לאנשיה, ושני העומדים בראש עבודת הקרקע יושבים עמה בשאלה היכן.
ומי שקורא את הידיעה הזאת בצד ידיעות אחרות שבגליון זה, על תלמידים שיצאו מארצותיהם ועל קהילות המבקשות מוצא, יראה תבנית אחת החוזרת בשלושה מקומות: לא מי שכבר בא מבקש קרקע, אלא מי שעדיין לא בא שולח לפניו לשאול אם יש.
קרן פנסיה לפקידי המוסדות
ועוד נמסר כי הוחלט לייסד קרן פנסיה לפקידים העובדים במוסדות הציוניים, וכי תיבנה מניכוי של ארבעה עד חמישה אחוזים מן השכר.
וזו ידיעה הנראית קטנה והיא גדולה. פקידות המוסדות הלאומיים היא ציבור שלם של אנשים שקשרו את פרנסתם בגוף התלוי בתרומות ובתקציב הנקבע מדי שנה. אדם כזה אינו יודע במה יחזיק בזקנתו; אין לו בעל בית ואין לו חוק המבטיח אותו. קרן הנבנית מניכוי משכרו היא הבטחה שהוא נותן לעצמו, ואינה מתנה שנותנים לו.
ואת שיעור הניכוי, ארבעה עד חמישה אחוזים, ראוי לקרוא לאט. מי שמשתכר עשרים לירות לחודש יפריש מהן קרוב ללירה, וזה סכום שאינו נעלם מן הכיס. ונשארו שאלות שלא נמסרו לנו: מי מנהל את הקרן, היכן מונח הכסף, ומאיזה גיל משלמים ממנה. משיתפרסמו התקנות, נדפיס אותן.
שנת השקל עד סוף מאי
ומאת הוועד הפועל נמסרה הודעה אל הפדרציות ואל הפרקציות הציוניות, ובה החלטות אחדות שראוי למנותן. שנת השקל תרפ״ז תימשך עד השלושים ואחד במאי אלף תשע מאות עשרים ושבע, והעבודה תיעשה באופן שיטתי לאורך כל השנה ולא בעונה אחת.
והשבוע שבו חל השני בנובמבר הוכרז ׳שבוע השקל׳. בו תנוהל התעמולה באספות המונים ובהתאמצות יתירה, ולמשך אותו שבוע יופסקו כל קיבוצי הכספים האחרים למטרות ציוניות; כל האגודות הציוניות וכל ציוני יחיד יעמידו עצמם באותם ימים לשירות אחד בלבד.
ואותו שבוע הוא גם שבוע השנה התשיעית להצהרת בלפור, וכל האספות, ההרצאות והנשפים שייערכו בו לחגיגת ההצהרה ישמשו גם לתעמולה המונית על ערכו הלאומי והמדיני של השקל. המועד האחרון למפעל שנת תרפ״ו נקבע לששה עשר באוקטובר, והוא בעוד יומיים.