הקדרה של מאה סועדים
בתל אביב עומדת חבורה של נשים על יסוד מטבח זול למאה סועדים, ואנו שואלים מה מעמידים בקדרה אחת בחשון כשהמלונים אזלו והפרי החדש עדיין באילן: קדרת דלעת, חמצה ובורגול, מרקחת חבושים לכל החורף, ועצה לפני היורה
המלונים אזלו מן הדוכנים, ההדרים עדיין באילן, וביניהם עומדת עונה קצרה שכל מה שיש בה בא מן האדמה ומן השק. הבאנו לפניכן קדרה אחת שהיא זולה, משביעה ונוחה להכפלה, ולצדה מרקחת חבושים שתעמוד עד האביב.
בסוף השבוע נתפרסמה הסקירה החקלאית לחודש שעבר, ובה שורה אחת שכל עקרת בית רואה אותה בשוק לפני שהיא קוראת אותה בעתון: יבול השומשום והאבטיחים היה דל השנה, יבולי התבואה משתנים ממחוז למחוז, וסיכויי ההדרים מעולים. פירושו של דבר על השולחן פשוט. המלונים ירדו מן הדוכנים מוקדם מן הרגיל, הפרי החדש עדיין באילן ולא יבוא לפני החורף, וביניהם עומדים לנו שבועות אחדים שכל מה שיש בהם בא מן האדמה ומן השק: דלעת, כרוב, גזר, בצל, וגרגרים יבשים בשקים פתוחים.
ומתל אביב נמסר באותם ימים דבר שיש בו ענין למי שמבשלת לחמשה כשם שיש בו ענין למי שמבשלת למאה. חבורה של נשים עומדת שם על יסודו של מטבח זול, ולפי הנמסר כבר הושגו דירה, רהיטים וכלים לכמאה סועדים, בסיועם של העיריה, של ועד הקהילה ושל מוסדות אחרים. מטבח כזה אינו בוחר לו תבשיל לפי הטעם בלבד. עליו למצוא קדרה אחת שהיא זולה, משביעה, נוחה להכפלה פי עשרה, ואינה נפסדת אם עמדה על האש שעה יותר משצריך. וקדרה כזאת ישנה, והיא טובה לשולחן של מאה כשם שהיא טובה לשולחן של חמשה.
וכך תעשינה. מערב שרו שתי כוסות חמצה במים רבים וצוננים, שהגרגר יתפח כפליים ויותר, ובבוקר שפכו את מי השריה והעמידו את החמצה במים חדשים על אש בינונית. אל תוסיפו מלח כאן כלל, שהמלח מקשה את הגרגר ומאריך את הבישול. שעה ומחצה, ולפעמים יותר, עד שהגרגר נמעך בין שתי אצבעות בלא מאמץ. את המים שנשארו בקדרה אל תשפכו, שהם כל טעמו של התבשיל.
בינתים קלפו דלעת אדומה, קרוב לשני קילו, הוציאו את זרעיה וחתכו אותה לקוביות גדולות כאגוז. חתכו שלושה בצלים לחצאי טבעות. חממו בקדרה רחבה חצי כוס שמן, הטילו לתוכו את הבצל והניחו לו על אש נמוכה עד שהוא זהוב ורך, ואז הוסיפו את הדלעת, כפית כמון, חצי כפית פלפל שחור וקורט פלפל אדום חריף למי שאוהב, וערבבו עד שכל קוביה נעטפה בשמן. עתה יצקו פנימה את החמצה עם מימיה, הוסיפו מים חמים עד שיכסו הכל, והניחו לרתוח בשקט כשליש שעה, עד שקצות הדלעת מתחילים להתפורר אל תוך המרק ומעבים אותו.
ולבסוף הבורגול. פזרו כוס בורגול גס אל תוך הקדרה הרותחת, ערבבו פעם אחת בלבד, מלחו עתה ולא קודם, הנמיכו את האש עד הקטנה שבשלהבות וכסו. עשרים רגעים ואל תגלו. אחר כך כבו את האש והניחו לקדרה לעמוד מכוסה עוד רבע שעה, שהבורגול יגמור לשתות את מה שנשאר. הגישו בקערות עמוקות, עם פלח לימון לכל סועד ועם מעט שמן חי מלמעלה, ואין צורך בדבר נוסף. ומה שנשאר יעמוד יפה עד למחרת, ואף יטיב טעמו, אם יחממו אותו במעט מים ולא על אש גדולה.
ולמי שמבשלת למאה נעיר שני דברים בלבד, ושניהם מנסיונם של מטבחי פועלים. ראשית, את החמצה יש לבשל בקדרה נפרדת ולא עם הירק, שכן היא לבדה קובעת מתי הכל מוכן. ושנית, את הבורגול אין מכפילים לפי מספר הסועדים אלא לפי כמות הנוזל שבקדרה, ומי שטעה כאן פעם אחת יזכור זאת כל ימיו.
שמן-זית זך
לבישול ולשולחן המשפחה
מטחנות יהודה, חיפה
מרקחת חבושים לכל החורף
החבוש עומד עתה בשוק, קשה, צהוב ומבושם, ומי שנוגסת בו כמו שהוא מצטערת מיד. אין הוא פרי של אכילה אלא פרי של בישול, וכל טעמו וכל ריחו עולים רק לאחר שעמד על האש זמן רב. וזו גם מעלתו הגדולה בבית שאין בו קרח: מרקחת חבושים שנעשתה כהלכה עומדת בצנצנת סגורה עד הפסח ואינה נפסדת.
קחו ארבעה חבושים גדולים, שטפו את המוך שעל קליפתם, וקלפו אותם. אל תשליכו את הקליפות ואת הגלעינים: קשרו אותם במטפחת דקה, שבהם כל הכוח המקריש את המרקחת. חתכו את הבשר לפלחים דקים, שקלו אותם, ושקלו כנגדם סוכר במשקל שווה. הניחו את הפלחים ואת הסוכר שכבות שכבות בקדרה רחבה, יצקו עליהם כוס מים וסחטו פנימה לימון אחד, והניחו לכל זה לעמוד שעה עד שהסוכר נמס מאליו.
עתה העמידו על אש נמוכה, הטילו פנימה את צרור הקליפות, והניחו לקדרה לבעבע בשקט שעה ומחצה בלא כיסוי. בתחילה יהיו הפלחים לבנים והנוזל צלול, ולאט לאט ילך הכל ויאדים עד שיהיה בצבע היין. זהו הסימן, ואין אחר. הוציאו את הצרור, סחטו אותו בכף אל תוך הקדרה והשליכו אותו, מלאו את המרקחת רותחת אל תוך צנצנות שהודחו במים רותחים וסגרו מיד. הפכו את הצנצנות על פיהן עד שיצטננו, ואז העמידו אותן במקום אפל וקריר.
עצת השבוע
היורה עומד לבוא בשבועות אלה, ולפניו יש בבית מלאכה אחת שאין דוחים אותה. כל מה שיושב בשקים, קמח, בורגול, אורז, חמצה ועדשים, סופג לחות מן האויר הלח הרבה לפני שנופלת טיפה אחת על הגג, וכשספג אינו נפסד מיד אלא לאחר חודש, וכבר אי אפשר לתקנו.
לפיכך עשו כך בימים הבהירים שנשארו. הוציאו את השקים לשמש של בוקר לשעתים, פרשו אותם על סדין ובחשו בהם ביד. אחר כך העבירו הכל אל כלים סגורים, פח או צנצנת, ולעולם לא אל שק העומד על הרצפה: הרצפה היא הראשונה שמזיעה. הטילו בכל כלי קליפת לימון יבשה או עלה דפנה אחד, והם מרחיקים את התולעת. ומי שאינה יודעת אם הקמח כבר שתה לחות תלחץ ממנו מעט בכף ידה: אם נשאר גוש העומד בעצמו, הקמח לח, ומקומו בכירה השבוע ולא במחסן עד האביב.
בקצרה
מן העתון של השבוע: נמסר כי בארה החדשה שנחפרה ביפו, בעומק שלושים מטר, עולים מאה ועשרים מטר מעוקב מים בשעה, וכי העיריה חפרה בארות כדי לפתור את מצב המים בעיר. במטבח זו הידיעה הראשונה ולא האחרונה: כל מה שעומד בקדרה מתחיל בברז.
ומן הסקירה החקלאית: יבול השומשום היה דל השנה, ומי שנוהגת לפזר שומשום על הלחם ועל המאפה תמצא אותו ביוקר עד האביב. הטחינה שבשוק עשויה משנה שעברה, וטעמה מעיד עליה.
מקורות
מקורות
- Palestine Bulletin, 15-10-1926, p3
- דבר, 15-10-1926, עמ׳ 4
- שאר הדברים במסורת הבית