מלונדון, מן העשרים באוקטובר: סיר רונלד סטורס, המושל הנבחר של קפריסין והמושל היוצא של ירושלים, יוצא מלונדון מחר, ביום השישי, לארץ ישראל, ויגיע אליה בשבוע הראשון של נובמבר.
נמסר כי ישהה בירושלים לא יותר מחודש ימים בטרם יטול על עצמו את משרתו החדשה כמושל וכמפקד עליון של קפריסין.
ותיקון אנו חייבים לקוראינו. בגליון יום השלישי הבאנו, לפי מה שהיה לפנינו אז, כי סטורס יוצא מירושלים בעשרים ושנים בחודש לקבל את משרתו החדשה. הידיעה שהגיעה אלינו היום אומרת את ההפך: באותו יום עצמו הוא יוצא מלונדון, והוא בא הנה ולא הולך מכאן. אנו מדפיסים את מהלך הנסיעה המתוקן ואיננו חוזרים על הנוסח הקודם.
ההפרש בין שתי הידיעות אינו הפרש של תאריך. לפי הנוסח הקודם היה פרק ירושלים שלו נגמר בעוד יומים; לפי הידיעה שלפנינו יש לו עוד חודש בעיר, והחודש הזה אינו בקור. מושל היוצא ממשרתו ושוהה בה חודש עושה בו דבר אחד: מוסר את מה שבידו למי שיבוא אחריו, ומסיים את מה שאי אפשר להעביר.
ומי יבוא אחריו? זה אינו נמסר. שמו של מי שיתמנה למושל מחוז ירושלים לא נתפרסם עד שעה זו, והשאלה עומדת פתוחה מאז נודע דבר מינויו של סטורס לקפריסין. לעיר יש בכך ענין מעשי ולא ענין של סקרנות: המשרד הזה מכריע בשאלות של רשיונות, של בניה, של סדרי המקומות הקדושים ושל מה שמותר לקיים ברחוב, וכל מי שהגיש בקשה בחודשים האחרונים ממתין למי שיחתום עליה.
מועד הגעתו לא נמסר ביום ובשעה אלא בשבוע, ״השבוע הראשון של נובמבר״, וכך אנו מוסרים. נמל הכניסה אינו בידיעה שלפנינו, ואיננו קובעים אם יגיע דרך פורט סעיד או דרך יפו.
סטורס במנצ'סטר על מקום היהודים
בתשעה עשר באוקטובר היו סיר רונלד ולידי סטורס אורחי קבלת פנים שנתן להם הועד הציוני המרכזי במנצ'סטר ובסאלפורד. אלה עיקרי דבריו, כפי שנמסרו בעתון האנגלי היוצא כאן.
לכל ארץ, אמר, היהודים שהיא ראויה להם; ובריטניה ראויה ליהודים טובים וקבלה יהודים טובים. בהצלת נפשות, בהטבת תנאי החיים ובעיקר בהצלת ילדים הם מעניקים שרות שאין לו ערך לארץ הקדושה, ולא ליהודים בלבד אלא לכל מי שאינו יהודי שם.
הוא הכיר אישית, אמר, כל אחד ממרכזי הסעד היהודיים בירושלים ובשאר חלקי הארץ, וסייע בעבודתם, והוא יכול להעיד שהם אחד מן ההשגים שיש להם רשות ליטול עליהם את מלוא הזכות. בבתי החולים עובדים יהודי בריטניה ואמריקה בשכר נמוך בהרבה מכל שהיו משיגים בנקל בארצותיהם ועובדים היטב; וכשהוא עצמו נזקק לעזרה פנה לבית החולים היהודי, ומעולם לא חזר ריקם.
ולא ברפואה בלבד. בכל מקום שיש בו למודים גבוהים במתמטיקה, בהנדסה, בחקלאות ובעיקר בכימיה, אמר, היהודים בראש; ובאמנויות ובמלאכות האמנות אין כמותם ואין כמעט זולתם. כשנזקק לעזרה במוסיקה, בציור או בפסול פנה תמיד אליהם ולא שב בידים ריקות.
וספור אחד סיפר על עצמו. בשנתו הראשונה בירושלים יסד בית ספר למוסיקה, ובדעתו היה לעשותו מוסד בין לאומי שאינו של עדה אחת; ולסוף ששה חדשים מצא ששמונים מתוך תשעים מן התלמידים יהודים, וארבעה מתוך חמשה מן המורים יהודים. לבסוף מסר אותו לקהילה היהודית, ועתה יוצאים ממנו תלמידים ברמה שכל ארץ היתה מתכבדת בהם.
על מצב הארץ אמר שהתפתחותה המסחרית והכספית חייבת הרבה מאוד למוח היהודי, ליזמה היהודית ולכסף היהודי; ואמת היא שברגע זה נראית עצירה, אך אין זו עצירה המיוחדת לארץ ישראל. ארץ ישראל תשוב ותקום, אמר, ובאשר לעתידה הוא מודה בגלוי שהוא אופטימי נלהב ומשוכנע.
בקשה שלא לקרוא לפקידים אנטישמים
בסוף דבריו באותה קבלת פנים בקש סטורס לדבר כמעט בינו לבין שומעיו, ואמר שנראה לו כי בראשונה היו קצתם מבקרים יתר על המדה את אותם פקידים ואזרחים בריטים שניסו לעשות כמיטב יכלתם לפתח את ארץ ישראל לפי המנדט ולפי הבנתם.
דרך מה, אמר, בהמון היו הבריטים אומה אידיאלית, אך כל אחד מהם במקומו עשה דבר שלא כשורה.
והוא בקש להוסיף שיש לתמוך באנשים שבמקום, לפי שהוא יכול להבטיח כי הם עושים כמיטב יכלתם לשם המנדט, ואין לקרוא להם ״אנטישמים״ על שאין הם יכולים לספק את כל הסחורה בכל עת. ה׳ ש. פינבורג, חבר בית הנבחרים הבריטי, הציע הבעת תודה לסיר רונלד, וההצעה נתקבלה בהתלהבות.
אנו מביאים את הדברים כפי שנמסרו ואיננו מוסיפים עליהם. ואולם ראוי להעיר הערה אחת, והיא על עצם הבקשה ולא על הצדק שבה. מושל היוצא ממשרתו ומבקש מקהל ציוני באנגליה שישנה מלה אחת שהוא משתמש בה אינו מבקש דבר קטן. מלה כזאת אינה תואר ואינה כנוי; היא קביעה על כוונתו של אדם, ומי שאומר אותה על פקיד אומר שאין טעם לפנות אליו כלל.
ומן הצד השני עומדת הטענה שבגללה נאמרה המלה, ואף היא נשמעת בדבריו: ״שאין הם יכולים לספק את כל הסחורה בכל עת״. זו לשונו שלו, וכל מי שהגיש בקשה למשרד ממשלה ולא נענה יודע שהמרחק בין ״אינו יכול״ ובין ״אינו רוצה״ אינו נראה מן הצד שמחוץ לדלת.
ההנהלה תבעה שופט יהודי בצפת
לפני זמן נמסר כי נתמנה שופט שלום חדש בצפת, ה׳ ג'מאל טביבי, לפנים המתרגם הראשי במשרדי בית המשפט העליון. ההנהלה הציונית בארץ ישראל בקשה שיתמנה שם שופט שלום יהודי.
״אל כרמל״ מודיע עתה כי נשיא בית המשפט העליון שאל לסטטיסטיקה בדבר מספר המשפטים הנדונים בצפת, ואם רוב הצדדים בהם יהודים או שאינם יהודים, ולאחריה יחליט.
וראוי לומר מהיכן באה הידיעה. העתון האנגלי היוצא כאן מביא אותה ומוסר במפורש שלקח אותה מ״אל כרמל״, שהוא עתון ערבי. כלומר המחלוקת על מינויו של שופט בצפת נדונה גם בעתונות הערבית, והידיעה עברה משם אלינו דרך עתון שלישי. אנו מוסרים את השרשרת הזאת בשלמותה, מפני שקורא זכאי לדעת כמה תחנות עברה ידיעה שהוא קורא.
ועל עצם הענין יש להעיר. תביעה שנתבעה על יסוד של השתיכות נענתה בבקשה של טבלה. נשיא בית המשפט העליון אינו משיב הן ואינו משיב לאו; הוא שואל כמה משפטים נדונים שם ומי הצדדים בהם, ואומר שיחליט לאחר שיקבל את המספרים.
מי שמקבל את המבחן הזה מקבל עמו גם את מה שנובע ממנו. אם מספרים הם הקובעים, הרי שהתשובה תשתנה כשישתנו המספרים, ובשתי הדרכים. וצפת אינה עיר שמנינה עומד במקומו.
המיסיון הלונדוני עלול להיסגר
נמסר כי החברה היהודית הלונדונית, המנהלת בית ספר בירושלים ומקיימת בה פעולות מיסיון אחרות, עלולה להפסיק בקרוב את פעולותיה מחוסר אמצעים. הידיעה מובאת בעתון האנגלי היוצא כאן, והוא מוסר שלקח אותה מ״דבר״.
מספר התלמידים שבבית הספר, סכום החסר ומועד ההפסקה אינם בידיעה שלפנינו, ואיננו משערים אותם.
בגליון יום השלישי הבאנו את שאלת שכר הלמוד ובתי הספר של המיסיון, והיא אחת השאלות החוזרות בעיר הזאת מדי שנה. הידיעה של היום נוגעת לאותו ענין עצמו מצד אחר לגמרי: לא מצד מי שולח לשם את בניו ומדוע, אלא מצד מי מחזיק את המוסד ומאין באים לו האמצעים.
ואין אנו כותבים את הידיעה הזאת בלשון של שמחה. מוסד שנסגר מחוסר אמצעים משאיר אחריו מורים בלא משרה ותלמידים בלא כתה, ושאלת הכתות שיקבלו אותם היא שאלה שתיפול על מוסדות העיר. מי שסבור שהענין נגמר ביום הסגירה לא חשב אותו עד סופו.