מריגה, מן העשרים באוקטובר: לפי ידיעות שהגיעו לשם ממוסקבה חדלו מנהיגי הסובייטים ליאון טרוצקי וגריגורי זינובייב לעמוד כנגד הנהגת המפלגה הקומוניסטית הרוסית, ושני ראשי האופוזיציה לשעבר ואחרים עמם חתמו על הצהרת חרטה.
בגליון יום השני הבאנו במדור זה טלגרמה שפרסם אחד מעתוני לונדון מפי סופרו במוסקבה, ולפיה הודיעו השנים שהם מקבלים עליהם את דין המשמעת של המפלגה ונכנעים לקו של סטאלין. הידיעה שלפנינו היום אינה חוזרת על אותו דבר. היא מוסיפה עליו מעשה: הצהרה חתומה, ולא רק קבלת דין; ועמה חתומים אחרים.
וראוי לומר מהיכן באה הידיעה, שכן הדבר עצמו מלמד. הטלגרמה נמסרה מריגה ולא ממוסקבה, והיא אומרת על עצמה שידיעות הגיעו לשם היום מן הבירה הרוסית. כל מי שקורא בחדשי השנה האחרונים ידיעות על ברית המועצות מוצא את שם העיר הזאת בראשן, ולא מפני שהמעשים נעשים בה.
״דאר היום״ מביא היום את אותו ענין בנוסח חריף יותר, ולפיו נאלצו טרוצקי וזינובייב להכנע לפקודת המרכז וההתנגדות הבולשבית מודחקת. שני העתונים שבידינו מוסרים אפוא את אותה התפתחות בשני נוסחים, והתמימות דעים ביניהם היא בעצם הדבר ולא במידתו.
ולקורא שאינו בקי בסדריה של אותה מפלגה ראוי להסביר מה בין השנים. קבלת דין המשמעת היא הפסקת פעולה: חבר שקיבל עליו את החלטת המפלגה חדל לפעול בעדתו הנפרדת ובעתונו הנפרד, ואף אם דעתו נשארה בידו. הצהרת חרטה היא דבר אחר, והיא נוגעת לדעה עצמה ולא לפעולה בלבד. מסמך כזה, אם נחתם כפי שנמסר, אינו הפסקת מלחמה אלא ויתור מוצהר; ואין אנו יודעים את נוסחו ואיננו מוסרים אותו.
באותו גליון של ״דאר היום״ מתפרסם מאמר החתום בידי כותב, והוא קובע כי סטאלין שולט בממשל באמצעות טרור, וכי אסורים רבים נאסרים בהאשמות קלות. ״משטר האימה עובר כל גבול״, כתוב שם. אנו מביאים את הדברים בשם אומרם ובתורת דעה, ולא בתורת ידיעה: זהו מאמר בעתון ולא מברק של סוכנות.
באותו מאמר נמסר עוד על מדיניות של הדחת יהודים מן המשרות העליונות בממשל הבולשבי. הידיעה הזאת אינה מאומתת בשום מקור אחר שהגיע אלינו, והיא מתפרסמת אף היא בעמוד הדעות. נמסר כי כך, ואין אנו קובעים בזה דבר.
צ'מברלין מגן על לוקארנו בועידה
מלונדון, מן העשרים באוקטובר: המלך שלח הודעת תודה לועידת ראשי ממשלות האימפריה, בתשובה על הודעת הנאמנות ששלחה אליו הועידה אתמול. באותה ישיבה נשא סיר אוסטן צ'מברלין, שר החוץ הבריטי, הודעה ארוכה בעניני חוץ, ובה הגן על המדיניות שהוציא לפועל בלוקארנו, מקום שם הביא לאמנת הבטחון בין גרמניה ובין מעצמות ההסכמה.
הועידה עצמה נתחדשה בבוקר בדאונינג סטריט עשר. ה׳ סטנלי בולדווין קדם בברכה את פני ראשי הממשלות ואמר כי מטרתן של הועידות האלה למצוא את הדרך לאמץ את הקשרים בין הדומיניונים ובין ארץ האם ולהשביח את אמצעי החבור וההתיעצות שביניהם: לבחון את השיטה הנהוגה של שליחת ידיעות מלונדון, בדואר ובמברק, לראשי ממשלות הדומיניונים בכל עניני המדיניות העולמית, ולעיין בסדור של משלוח קבוע של ידיעות מן הדומיניונים ללונדון. השאלה המרחיקה לדעתו היא כיצד להרבות את הזדמנויות המשא ומתן האישי, שאינן מספיקות כיום. את נאומו סיים באמרת אוגוסטינוס הקדוש: ״בעיקר - אחדות, בספק - חרות, ובכל - נדיבות״.
לאחריו דברו ראשי ממשלות הדומיניונים זה אחר זה. ה׳ ברום מאוסטרליה אמר כי לדעת ארצו שאלת האוכלוסין היא השאלה הראשית, ואם תושג התפתחות מאוחדת של האימפריה וחלוקה נכונה של האוכלוסיה הלבנה יעלמו מן האופק רוב השאלות החמורות העומדות בפני העם האנגלי כיום, ותהיה בכך אף עזרה רבה בפתרון שאלות העולם. ועידות האימפריה, אמר, ערכן רב ללכד את חלקיה, אבל למען יתקיים הדבר יש לכונן מוסד מנהיג בשאלות הכלכלה וההתישבות. שמו הפרטי של הדובר לא נמסר בידיעה שלפנינו, ואיננו מוסיפים אותו.
ראש ממשלת דרום אפריקה, ראש המפלגה הלאומית שיש בה יסודות השואפים להבדלות מן האימפריה, אמר כי על הועידה לחקור אם ישנם תנאים העלולים לסכן את קיומה, ושהעיקר הוא שיהיה הרצון בקרב האימפריה להתקיים כחבר של אומות חפשיות, כמו שהוא היום; אף דרום אפריקה שואפת שרצון זה יתקיים בה, אך הדבר אפשרי רק באמונה שלמה בקיום הלאומי המלא. שם משפחתו אינו קרוא בנוסח שלפנינו, ולפיכך איננו נוקבים בו.
מי שמעמיד את שני הנאומים זה בצד זה רואה שאין הם חולקים על עצם הועידה אלא על מה שהיא. האחד מבקש שתקים מוסד מנהיג בכלכלה ובהתישבות, כלומר גוף שיש לו כח להחליט; והשני מבקש שתשאל אם יש בכלל רצון להתקיים יחד, כלומר שתבדוק ולא תקבע. ובין שני אלה עומדת בקשתו של ראש הממשלה הבריטי, שאינה כח ואינה בדיקה אלא דואר ומברק: שיתוף בידיעות, וריבוי פגישות של אדם עם אדם.
הפלדמרשל בארט נפטר בלונדון
מלונדון, מן העשרים ואחד באוקטובר: נפטר הפלדמרשל סיר ארתור בארט, בן שישים ותשע. הוא אחד מן הפלדמרשלים הבריטיים, שבמנינם גם מלך הבלגים.
אלה קורות שרותו, כפי שנמסרו: הוא נכנס לצבא הבריטי בשנת אלף שמונה מאות שבעים וחמש, בהיותו בן שמונה עשרה. עלה במהירות מסגן לקולונל עוד בימי מלחמת דרום אפריקה. בשנת אלף תשע מאות ושמונה נעשה בן אצילים, לאחר שנתמנה למיור גנרל. הוא השתתף בכל מערכות הגבול בהודו במשך ארבעים שנות שרותו, ועלה למפקד צבא הצפון בהודו.
ולקורא שאינו בקי בדרגות הצבא האנגלי: פלדמרשל היא הדרגה העליונה שבו, ואין נושאים אותה אלא מתי מספר בכל זמן. מקצתם קבלוה על מעשיהם ומקצתם על כבודם, ומלכים זרים בכללם, ולפיכך מנין הפלדמרשלים אינו מנין של מפקדים בפועל.
ורשימה כזאת של שרות אינה רשימה של איש אחד בלבד. ארבעים שנה בכל מערכות הגבול בהודו הן מפה של הגבול הזה במשך ארבעים שנה, ומי שקורא בה קורא היכן עמדה האימפריה ומה שמרה עליו. שעת הלויה ומקומה לא נמסרו בידיעה שלפנינו.
הוריקן הרס שלוש מאות בתים בהוואנה
מניו יורק, מן העשרים באוקטובר: לשרשרת הסופות שעברה על מדינות הדרום של אמריקה ועל אמריקה המרכזית נוספה סערה עזה באי קובה שבהודו המערבית. הוואנה, עיר הבירה והנמל שמנינה שלוש מאות ועשרים אלף נפש, נסחפה היום בהוריקן נורא, ושלוש מאות בתים נהרסו. רשימת הנפגעים מונה שבעה הרוגים ושבעה עשר פצועים.
שלוש מאות בתים בעיר של שלוש מאות ועשרים אלף נפש אינם חורבנה של העיר, ואינם דבר קטן. הם רחוב שלם ועוד רחוב, ומשפחות שאין להן הערב במה לכסות את עצמן; ובעיר נמל נהרסים בדרך כלל קודם כל הבתים הקלים שעל יד המים, שהם בתיהם של העניים שבה.
ורשימת הנפגעים שבידינו היא הרשימה הראשונה. רשימות ראשונות בידיעות מסוג זה נערכות בשעה שהסערה עוד עוברת, ואינן סופיות; ואיננו מוסיפים עליהן מדעתנו ואיננו משערים. כשתגיע רשימה מתוקנת נדפיס אותה.
ודבר אחד נוסף ראוי לתשומת לב: אין זו הסופה הראשונה בשרשרת, וקדמו לה סופות בדרומה של אמריקה ובמרכזה. כלומר לא סערה אחת שנפלה על אי אחד, אלא עונה שלמה באותו חבל ים, וקובה היא תחנה בה ולא ראשיתה.
בריסל: שיחה לאחר נאום ונדרוולדה
מבריסל, מן העשרים באוקטובר: שגריר איטליה שם קיים שיחה עם מר ונדרוולדה, שר החוץ הבלגי. משערים כי השיחה נגעה לנאום שנשא ונדרוולדה, שלפי הנמסר היו בו רמיזות כנגד ממשלת הפאשיסטים באיטליה.
נוסח הנאום אינו בידינו, ואף לא תאריכו ולא המקום שנישא בו, ולפיכך איננו יכולים לומר מה היו אותן רמיזות. הידיעה עצמה נמסרת בלשון של השערה, ואנו מדפיסים אותה בלשונה.
ואולם הצורה שבה נעשה הדבר ראויה לתשומת לב. שגריר הבא אל שר החוץ של הארץ שהוא יושב בה, בעקבות נאום שנשא אותו שר, אינו מגיש מחאה רשמית ואינו שולח מסמך. שיחה אינה מסמך, ולפיכך אין עליה תשובה שיש להשיב בכתב ואין ממנה חזרה שיש לחזור בה. זו הדרך שבה מודיעה ממשלה אחת לחברתה שהיא שמעה, ואינה מבקשת עדיין דבר.