מן הארץ
ועדת ההרכבה מסיימת את פעולתה
ועדת ההרכבה מודיעה כי בשלשים באוקטובר ייסגרו בהחלט מרכזי ההרכבה נגד טיפוס המעים שבתל אביב, וכי את הזריקות השניות יוסיפו לתת לאחר התאריך הזה במשרד הבריאות הממשלתי.
ההודעה באה מטעם הועדה עצמה. בשלשים לחודש אוקטובר תפסיק היא את פעולותיה, והמרכזים שנפתחו בעיר ייסגרו. מי שהספיק בינתים לקבל את הזריקה הראשונה באחד המרכזים, וזמן קבלת זריקתו השניה חל אחרי אותו תאריך, מתבקש לפנות במועד הנכון, כלומר לפני השלשים בחודש, ועם תעודת ההרכבה הראשונה שבידו, אל משרד הבריאות הממשלתי שברחוב לילינבלום מספר עשרים ושבעה. שם יוסיפו לתת את הזריקות השניות זמן ידוע לאחר אותו תאריך.
ולמה נתלית ההודעה כולה בזריקה השניה. הרכבה נגד טיפוס המעים אינה מעשה של פעם אחת. בראשונה מוכנס אל הגוף חמר של חידקים שהומתו, והגוף מכיר בו ומעמיד כנגדו את כלי מגנתו; ואולם ההכרה הזאת רפה היא, ואם אין חוזרים עליה לאחר שבועות אחדים היא שוקעת. השניה חוזרת ואומרת לגוף את אותו דבר עצמו, ובה נעשית ההגנה חזקה ומחזיקה זמן ארוך. מי שקיבל את האחת ולא קיבל את חברתה אינו מוגן כמחצית, אלא סמוך על מעט מאד.
ודבר אחד ראוי שייאמר בפירוש, מפני שרבים מחליפים אותו: טיפוס המעים אינו טיפוס הבהרות. הראשון בא מן המים ומן המזון שנטמאו, ודרך מלחמתו נקיון, בישול והרכבה; והשני עובר בכינה, ודרך מלחמתו רחיצה וכיבוס. ההרכבה שעליה מדובר כאן היא נגד הראשון. ועוד הפרש אחד, והוא מעשי: בגליון יום הראשון מסרנו על עשרים ושבעה אלף חיסונים שניתנו בעיר, ואמרנו שמספר חיסונים הוא ולא מספר אנשים, ושם נמסר המועד האחרון בשלושים ואחד בחודש; ההודעה שלפנינו נוקבת את השלשים. מי שיש לו עסק בדבר ילך לפי המוקדם שבשני התאריכים ולא לפי המאוחר.
מן העולם
מארקוני על מברק שאין ללכדו
מלונדון, מן העשרים באוקטובר, נמסר כי סיניור מארקוני, ממציא הטלגרף האלחוטי, הודיע שגילה שיטה למשלוח מברקי אלחוט סודיים שאין אפשרות לפקח עליהם או ללכדם.
בהודעה אין פרט אחד של מלאכה, ולפיכך איננו מסבירים כיצד נעשה הדבר; אבל ראוי להסביר את ההפך, כלומר מפני מה אלחוט רגיל נשמע לכל. מברק של אלחוט אינו הולך בקו כמברק שבחוט. התחנה השולחת מרעידה גלים היוצאים ממנה לכל הרוחות, כאבן שהוטלה אל בריכה, וכל מקלט שכוונו אותו אל אותו אורך גל ונמצא בתחום הגלים שומע אותם. אין המברק פונה אל אחד, הוא פונה אל כל מי שיש לו אזן; ומי שרוצה לשמעו אינו צריך לפרוץ אל בית התחנה כי אם לשבת בחדרו ולכוון.
ומכאן חשיבותה של הודעה כזאת, אם תתאמת. ספינה בלב ים, צבא בשדה וממשלה המדברת עם צירה שמעבר לים, כולם מדברים היום בלשון שהיא גלויה מטבעה, ומחפים עליה בצפנים בלבד. גילוי שמצניע את הגל עצמו, ולא את נוסח המברק, משנה את הסדר הזה מעיקרו. לפי הודעתו אין אפשרות לפקח על מברקיו ואין אפשרות ללכדם; הדברים הם דבריו, ואין לפנינו לא נסיון שנעשה בפני עדים ולא פרט של מכשיר.
מאז נתגלו הגלים האלה בידי הרץ עברו כארבעים שנה, ובכל אותן שנים הלכה המלאכה בדרך אחת: להגביר את הכוח, להרחיק את הטווח ולחדד את הכיוון. יש לדמיין כי בעוד שנים אחדות יימצא מקלט בבתים רבים בארצנו, ומי שיבקש סוד לא ימצא אותו באויר.
גשר מפלדה בעשרה רגעים
ידיעה מאמריקה, ובה עומדים המהנדסים לא על הבנין כי אם על השעון: גשר מסילה ישן נהרס, ובמקומו הועמד גשר חדש העשוי כולו פלדה, וכל המעשה נגמר בעשרה רגעים.
וכך מסופר: מהנדסים הרסו את הגשר הישן שעל מסילת הברזל, ובמשך עשרה רגעים העמידו במקומו את החדש. שם המקום בא בדפוס שלפנינו בצורה שאינה נקראת כראוי, ואין אנו נוקבים אותו. שני רגעים לאחר שהועמד הגשר עברה עליו הרכבת.
והנה עיקר הדבר, שאינו בזריזות הידים כי אם בסדר העבודה. הגשר לא נבנה במקומו. המהנדסים הרכיבו אותו מקודם מחתיכות קטנות בצד המסילה, וכל חתיכה נמדדה ונוסתה בעודה על הקרקע; ומשהיה הכל מוכן חיכו לפרק הזמן שבין רכבת לרכבת, ובאותו פרק הוציאו את הישן והכניסו את החדש. מי שבנה גשר במקומו יודע שאין המלאכה נמשכת רגעים כי אם שבועות, ובכל אותם שבועות אין התנועה עוברת. כאן נשאר חשבון הזמן כולו בתוך ההפסקה שבלוח.
ולקורא שבארצנו יש בזה ענין מעשי. מסילת הברזל שבארץ ישראל חוצה נחלים ואפיקים, ובימות הגשמים סובלים הגשרים שעליהם; וכל שיטה המקצרת את זמן ההחלפה מקצרת את ימי ההפסקה של התנועה. אין בידיעה לא מדתו של הגשר ולא משקלו, ואיננו מוסיפים עליה.
פינת השמיים
הברק והרעם, ומה שביניהם
בערבי הסתיו האלה, כשהעננים הראשונים מתכנסים מעל הים ומתקדרים על פני החוף, יוצא אדם אל מרפסתו ורואה אור פתאום מלבין את השמים כולם, ומונה בלבו אחת ושתים ושלוש עד שבא הקול. מעשה שבכל שנה, ואין אדם מסיר ממנו את עיניו.
הברק ניצוץ הוא, אלא שהוא ניצוץ גדול מאד. בענן שיש בו סערה נעים טיפות וגבישי קרח זה כנגד זה, ומן השפשוף הזה נאסף בו חשמל, מקצתו למעלה ומקצתו בשוליו; וכשגדל ההפרש עד שאין האויר שביניהם עומד בו עוד, פורץ הזרם דרך האויר בבת אחת. האויר שבדרכו מתחמם פתאום לחום שאין כמותו, מתפשט בכוח ודוחק את האויר שמסביבו, והדחיקה הזאת היא הקול שאנו קוראים לו רעם. אין כאן שני מעשים אלא מעשה אחד: האחד נראה והשני נשמע.
ומפני מה נראה האור ראשון. האור עובר את המרחק שמן הענן ועד העין כמעט בלא זמן, והקול מהלך כשלוש מאות וארבעים מטר בשניה, כלומר קילומטר בשלוש שניות בקירוב. מכאן מנהג פשוט שכל רועה יודע אותו: מונים את השניות שבין הבזק ובין הקול ומחלקים בשלוש, והמנין הוא מרחק הסערה בקילומטרים. בא הקול מיד עם האור, הסערה על ראשך; עברו עשר שניות, רחוקה היא כשלושה קילומטרים ואפשר להספיק ולהיכנס. והקול המתגלגל ארוכות אינו ריבוי של קולות: הוא קול אחד הבא אלינו מחלקיו השונים של אותו ברק עצמו, הקרובים תחילה והרחוקים אחריהם, ומוסיף עליו ההד שמן ההר ומן הקיר.
שהברק חשמל הוא נודע לחכמי הטבע מן הנסיון הנודע של פרנקלין, שהעלה עפיפון אל תוך הענן וקיבל ממנו ניצוץ; ומאותה שעה ואילך מעמידים על הגגות מוטות של מתכת ומוליכים מהם חוט אל האדמה, כדי שיימסר הזרם לקרקע ולא לקורות הבית. ומן המעשה יוצאת עצה ותיקה לעובד השדה: בשעת סערה אין עומדים תחת עץ בודד שבמרחב ואין נשארים על ראש גבעה חשופה, שהזרם מבקש את הדרך הקצרה אל הקרקע ועובר בגבוה שבסביבה; ומוטב מקום נמוך ופתוח מעץ נאה ויחיד. ובלשון הכתוב נקראו שני הדברים כאחד, ״קולות וברקים״; והטבע, כדרכו, אינו מפריד ביניהם אלא בזמן שבין העין ובין האזן.