יום ראשון31 באוקטובר 1926

בעלי הבתים הודיעו כי אין בדעתם להשתתף בבחירות אל מועצת העיריה, ובמגרש מכבי נאם מר ז׳בוטינסקי לפני עשרת אלפים איש. באותו יום נתפרסם כי יוצאים בארץ תשעים ושבעה עתונים וכתבי עת, חמשים ושנים מהם עבריים.

יום שני1 בנובמבר 1926

מר בן-צבי דחה את הצעות החרם על הבחירות בועידת אחדות העבודה שבתל אביב, והועד המרכזי של הסתדרות הפקידים קיבל הצעת מגבית של משכורת חודש אחד מכל עובד קבוע. ומגליציה באה הידיעה הקצרה על מות הרבי מבעלז.

יום שלישי2 בנובמבר 1926

תשע שנים להצהרת בלפור: בירושלים התכנסו כמאתים איש, ומברקים נשלחו מן האספה אל ד״ר ויצמן ואל לורד בלפור. ומבוקרשט נמסר לאחר מכן כי קהלת היהודים חגגה שם את יום ההצהרה ביום הראשון, בנוכחות שר החוץ הרומני מר טיטולסקו וציר בריטניה. ובתל אביב הביא הקולונל ווג׳ווד את ברכת מפלגת הלייבור אל הועידה, והעיריה הודיעה שלא היא הציעה את תכנית האבטונומיה.

יום רביעי3 בנובמבר 1926

אספת בעלי הבתים פסקה ׳לא נשתתף׳, ובעתון הממשלה שיצא באחד בנובמבר נדפסה טיוטה ראשונה: פיצויים לפועל הנפגע במלאכתו; ולידה טיוטה שניה, שענינה מניעת הפחדה בסכסוכי עבודה. ועידת אחדות העבודה נסגרה לאחר חמש עשרה שעות של ישיבה, ומאנגורה נמסר כי כמאל פשה פתח את הפרלמנט בנוכחות מלאה של שני הבתים.

יום חמישי4 בנובמבר 1926

הבלתי מפלגתיים קראו לעצמם להתארגן לקראת הבחירות, וועד העיר ממתין לאישור הממשלה. ובתל אביב אירעה ההתפוצצות בחצר שברחוב קאלישר: דבורה וילנצ׳יק כבת שבע ויהושע וילנצ׳יק כבן שמונה נהרגו, ילדה נפצעה קלות בפניה ונער כבן חמש עשרה נפצע בראשו, ובאותו יום לא נמסר דבר ברור על סיבת הנפץ.

יום שישי5 בנובמבר 1926

נאומו של הקולונל ווג׳ווד נדפס במלואו, ובו שלטון ׳הפרד ומשול׳, הדוגמה ההודית והאוסטרית, ואזהרה כי כמה מקומות בטוחים אינם כוח. באותו יום שמעה ועידת הקיסרות בלונדון על ארץ ישראל, וועד העיר בירושלים קיבל החלטות על חילול הכותל המערבי בזריקת אבנים על המתפללים. ומספר הרוגי ההתפוצצות שברחוב קאלישר עלה לשלושה: יהודית אליאס, כבת חמש, ששיחקה עם שני ההרוגים האחרים; והמשטרה מסרה כי מן הרסיסים מסתבר שהיתה זאת פצצת תותח מימי המלחמה, שנטמנה במקום והילדים הוציאוה משם.